מחשבותמעגליות

פרחים בחדר

פרחים בחדר יפים מתשוקת הזרע שבחוץ
ואף על פי שהם כבר כרותים מן האדמה
ואף על פי שהם בלי תקוה,
תשוקת השווא שלהם מקשטת את החדר.
כך את יושבת בחדרי, יפה
מאהבה למישהו אחר.

איני יכול לעזור לך.
המאושרים עונדים מחרוזת דקה בשער שחור
ועל מצחם אות השמחה.
ואיש יווני מביט בעיניים כחולות
לתוך סבך אפל והוא חלום
על ידי אישה רחוקה ולא ידע

אינני יכול לעזור לך,
כשם שאיני יכול לעזור לעצמי.

גם אני עושה תמונות מרובעות
מאהבה עגולה שהיתה בלי גבול.




אני ישן הלילה לזכרך

אני ישן הלילה לזכרך,
אם כי החלומות ודאי לא יהיו עלייך,
גם את הפכת עכשיו מנשקלת לשוקלת
ואנחנו החיים הולכים וקלים מיום ליום,
רק פרפורים גוברים
ומנענעים את הכפות למראית עיין.

אינני יודע אם את מה שחיפשת
בעינייך הכהות, בימי חייך הקצרים,
תמצאי שם, אבל אני יכול להבטיח לך
שהחיפוש כאן ימשך , שלא כחיפושים
אחר ניצולי טביעת אניה שניפסקים
אחר כמה ימים או שבועות.

בקיץ זה אני שוב צריך להחליט
איך להתקיים: אם להיות כצמחי קיץ
קשים מסתגרים או כאבטיח המתפוצץ
בשמחה אדומה ואבודה.

נוחי בשלום. נשמתך מוחזרת לשם
כהפתעה גדולה. שיפרת אותה הרבה
מאז שניתנה לך, ללא הכר שיפרת.
ומלאכים יפתחו את האריזה היפה
בקריאות התפעלות, זה אל זה

נוחי בשלום עכשיו. גם לשעון המת
יש רגע של חסד ביום, ואמת



לא אני כתבתי את השיר.. אבל העתקתי את המילים אחת לאחת. כאלו כתבתי אותן בעצמי. מעדיף כך מאשר לעשות"העתק והדבק"

ועם כל השורות אני שלם
עם הכל חוץ מהשורות שמדברות על השיפור של נשמתה.....
אני הייתי כותב אחרת

מר ונמהר - יהודה עמיחי

מר ונמהר בא הקץ,
אך איטי ומתוק היה הזמן שביננו,
איטיים ומתוקים היו הלילות.
כשידי לא נגעו ביאוש זו בזו
אלא באהבה, בגופך שהפריד כך ביניהן.
וכשבאתי לתוכך , הייתה זו האפשרות היחידה
לאושר גדול להיות נמדד
בדיוק של כאב חד, מר ונמהר.

איטיים ומתוקים היו הלילות,
מר וחורק כחול הזמן של עכשיו
"נהיה נבונים" וקללות דומות לאלה.

וככל שאנו מתרחקים מן האהבה,
אנו צריכים להרבות בדבור,
מלים ומשפטים ארוכים ומסודרים.

אלו נשארנו יחדיו, היינו
יכולים להשאר דממה



ועוד שיר של עמיחי

אנשים משתמשים זה בזה

אנשים משתמשים זה בזה
כמרפא לכאבם,אחד את השני
שמים על הפצעים הקיומים שלהם,
על העין, על הערוה, על הפה, על היד הפתוחה
תופשים זה את זהו ולא רוצים להניח]

ניהלתי שיחה הלילה בצ'אט מענינת
עם מישהי מענינת שיש לה סיפור מעניין
שיחה ארוכה
שיחה בין שני זרים שנפגשו פתאום....
כך חשבתי
ואז כשהשיחה הסתיימה
היא אמרה לי פתאום:
"לילה טוב " ונקבה בשם.... וניתקה
והבנתי שכל העת במהלך השיחה
היא חשבה שהיא מדברת עם מישהו אחר
ושהמישהו הזה הוא אני
ושהמישהו הזה ששוחח איתה הוא אותו מישהו אחר בתחפושת
ועכשיו כשאני חושב על כך
אני מרגיש כעס מסויים
קצת מעצבן לשוחח שעה ארוכה עם מישהו
שחושב במהלך כל השיחה שאתה מישהו אחר
ןאני מרגיש שמישהי
פשוט בזבזה את זמני
נתנה לי תחושה שהיא משוחחת איתי
וכל העת פשוט
שוחחה עם איזה דמון אחר מעבר לגבי
טוב מה אלין
ככה זה בוירטואליה
ועוד משהו
המישהו הזה שאת שמו היא גילתה לי
בודאי לא ישמח לדעת שעכשיו אני יודע את שמו...