התמסרות

היא עומדת במרכז החדר, ידיה קשורות למעלה,אל התקרה. רגליה בפישוק רחב, עיניה מכוסות.
אתה סובב סביבה, בוחן אותה במבטך.
אני יושבת בפינה, עיניי מלוות את עיניך, בוחנות גם הן, עורכות השוואה.
החזה שלי הרבה יותר יפה משלה, אבל הבטן שלה יותר שטוחה. הישבן שלי קרוב למושלם ושלה לא, אבל רגליה הרבה יותר ארוכות. אותי אתה אוהב ואותה לא. לזה אין אבל.
אתה ממשיך להסתובב סביבה ומידי פעם שולח יד מלטפת אל פניה. הבטן שלי מתכווצת לרגע קטן מקנאה וברגע שאחריו אני מחייכת איתך חיוך של עונג.
ידיך מתחילות לטייל על גופה, מתעכב על הנקודות שמזוהות על ידך כרגישות אצלה, ואני מתכנסת לתוך עצמי. זוכרת אותך עושה זאת לי והקנאה מטפסת במעלה הגרון.
שוב ושוב מנסה להזכיר לעצמי שאלי אתה תמיד חוזר בסופו של יום, שוב ושוב מתקשה לעשות זאת כשאתה מתייחס אלי כאל אוויר מרגע שהיא הגיעה.
ריח זר מתפשט באוויר ואני מזהה אותו כריח מיציה, שולחת יד אל בין רגליי ומגלה יובש. יובש של קנאה צורבת.
ואתה בשלך.
נעמד מאחוריה וחופן שערה בכף ידך, מטה ראשה לאחור ודוחף אצבעות לפיה. אני מריירת בחשק, רוצה את אצבעותיך לעצמי, מסרבת לחלוק איתה אותן.
היא משתנקת ואני מחייכת בסיפוק, יודעת שאני מוצצת אותך בתאווה כמו שאתה אוהב ולעולם לא מתלוננת. שתסבול הזונה. שתזכיר לך כמה אני טובה עבורך.
אצבעותיך נשלפות בשאט נפש, בדיוק כפי שצפיתי שיקרה, ואתה עובר לעמוד מולה.
סוגר יד על שדיה ומכאיב. מכאיב חזק. הבעת פניה מעידה על כך.
ומתוך הכאב אתה מקרב פניך אל שלה, שפתיך מול שפתיה.
רק אל תנשק אותה. רק אתה תנשק אני צועקת בלחש.
היא מרגישה את הבל פיך ומושיטה שפתיה אליך.
אתה מגחך ומתרחק ואני נושמת לרווחה.
זה הרגע, אני חושבת, זה הרגע בו תיגש אלי, תחבק אותי חזק ותלחש לי מילות אהבה.
אך זה הרגע בו אתה משחרר אותה, משעין אותה על הקיר, מכופף גווה ומזיין. הופך אותה לחור. לשימושך הפרטי. נטול רגשות. בלי התחשבות. רק גבר אחד מזיין חור.
ואני בפינה, מחבקת את עצמי, מחכה שייגמר, מחכה שהיא תישלח לדרכה, מחכה שתזכר בנוכחותי.