לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2008 בשעה 20:25
כמה קל להכנס לשגרה, לתת לדברים להראות מובנים מאליהם, להשתעמם בלי לשים לב לכך,ללכת על הנוח ועל הבטוח.
כמעט שנה חלפה והסימן העיקרי שלי לכך שאני ואתה לא בשגרה, הוא ההזדקפות של הפטמות והרטיבות בין הרגליים כשאני מתיישבת לרגע מהמרוץ היומי וחושבת עליך.
כמו עכשיו.
כמה נחמד לגלות שאתה עדיין מרגש אותי כל כך.