כבר התחלנו לראות סימנים
----
״מצחיק שאתם עושים סקס פעם בחודש אבל כל פעם כזאת נמשכת שלוש שעות/מושלמת״ העירה לי המטאמורית שלי (זו שהיא בת זוג של אחד המאהבים).
והיא צודקת.
וגם הבחור שלה-שלי הביא אותי להמריא ולרחוף במידה כזאת שגם שעות אחר כך אני עדיין מרגישה אותו בכולי.
היתה פגישה מושלמת, מלאה בחיבוקים וליטופים ונשיקות, בשיחות חולין ובארוחות בעיתן, ובזיונים.
אחד עצל ומנומנם של רגע לפני שינה, המון מאוחר מדי, ואחד ממושך ומושקע וחזק שנגמר בעדינות, שלא לומר בדחילו ורחימו, ובאנחה קטנטנה. כל כך אוהבת את הנשיקות הרכות ואת הנשיקות הדחופות, כל כך אוהבת את ההתכוונות הטובה של אצבעותיו בתוכי, כל כך אוהבת להידחק אליו, לבכות אל בין שפתיו, נפעמת מההקשבה שלו שמאפשרת לו לקחת אותי עד יפחות. כל כך אוהבת כשהוא קובר את הפנים בפינוק בצווארי, רגעים של אינטימיות וחיבה שמציתים בי עדנה ודחיפות. כל כך אוהבת את החבטות שלו בתוכי, ואת הפעימות הרכות, הקטנות, של הסוף.
אילו הייתי מקשיבה לזה מהצד, הייתי מניחה שהסטנדרטים שלי ירדו. כי באמת זה לא סביר שכמעט בכל פעם שאני עושה סקס אז הוא מצויין. אבל באמת: נראה לי שזה שילוב. של התרגשות ממי שאיתי, של רגישות מוגברת, של ציוד נכון, ובעיקר: של מאהבים נהדרים, אכפתיים וקשובים, וקצת יותר מתקשרים. של יותר מקום למשא ומתן, להסתייגויות, ו… כן, גם להתמוססות לתוך העונג ולהגזמה (פינת הפרזה) בכיוונים הנכונים. זה חוצה את המספיק, זה עולה על גדותיו בכמה שטוב, וכמה טוב גם שהגוף לוקח את הזמן להמשיך ולהרגיש את זה עוד ועוד גם אחרי.
לפעמים הנפש גם היא ממשיכה לסעור ולהיבחש איתו: ״טוב, אני אבכה״ אני מצהירה, כי זה מה שקורה כשההתרגשות שוטפת אפילו מעצם הזכרון. והוא מהנהן ומלטף ו*שם* לעוד קצת זמן. וזה נהדר.