לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

על במותייך חלל

יום אחד אולי אפרוש כנפיים
לפני 16 שנים. 9 במרץ 2008 בשעה 19:51

לצאת סוף סוף מההתכנסות הזאת, שהתחייבה מהקור הגדול.
מצמצום המגע הזה עם העולם.
לשבת בפישוק איברים. להרשות לרוח ללטף, להרשות לשמש לשזוף.
להרשות, להרשות, להרשות.

אוי, שבריר הקיץ הזה.
כמה הוא מפתה אותי לשכוח, לזנוח, לפתוח.

זיקית - למה לא?
לפני 16 שנים
מרצדת - בעיקר כי יהיה קשה להתקפל אחר כך בחזרה.
לפני 16 שנים
זיקית - זה יקרה לבד.
לפני 16 שנים
מרצדת - מה ז'תומרת?
זה מתחייב לדעתך? :-0
לפני 16 שנים
מרצדת - בדיוק בגלל זה.
העזתי להאמין וחטפתי עוד סטירה לפנים.

זה מה שאמון מביא לי. זה מה שהאביב מביא לי.
לפני 16 שנים
זיקית - "צנונית אחת לא מביאה את הסלט". וירק רקוב אחד לא הורס אותו. תתנערי ותמשיכי בצעדים בטוחים וקלילים.
לפני 16 שנים
מרצדת - אני מכירה אישית את המתרגם שהגה את המשפט הגאוני הזה :-) הוא עד היום הולך וממלמל אותו בגאווה.

הירק הרקוב *הזה* הוא אחד מאבות המזון שלי, וקשה להתאים את התזונה ולספוג את האבדן ולהתהלך כתמול שלשום. זה אתגר יאה. זה כאב שיניים.
לפני 16 שנים
זיקית - הוא בהחלט צריך!
טבעם של כאבי שיניים שעוברים. שנמשיך למטאפורת העקירה, וההרדמה וכל הג'אז הזה?
:)
לפני 16 שנים
מרצדת - כן! ספציפית להרדמה :-)
לפני 16 שנים
DragonCub - להתקפל לכדור קטן
בפינה בה המזגן משפיע הכי הרבה
קישטה לחות!
לפני 16 שנים
מרצדת - אין הסכמה. חיתוך קבוצה ריקה.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י