על במותייך חלל

כמו מה אני תגידו, כמו מה?

כמו גרגרי תירס יבשים בתחתית של קערה מתחממת,
קודם יקפצו
ואז ממש יקפצו
ואז לאט לאט יקפצו פחות
ובסוף יהיו ערימה שחורה מפוחמת.

מצב הרוח שלי מתנדף ממני ממשי כמו איום
ניצוץ יעבור פה והכל נדלק, ניצוץ
אבל סכנה ממשית יותר היא שיעבור מספיק זמן
והכל ייגוז עם הרוח ואשאר בלי שמץ לחלוחית.

חמש שעות אני ככה יושבת
במרינדה של המיץ של עצמי.