על במותייך חלל

אפילו בים אני מקדמת את הגלים חזיתית,
נשארת כך שהעומק מספיק לי לעמידה יציבה על הרגליים.
לא הקטע שלי, "לזרום".

כל היום אני מחפשת דירה. זה גורם לי לחשוב שלא אתקשר יותר לאנשים לעולם.
שתחושת הזרות המנוכרת הזאת באה איתי קומפלט ולא ניתן להשילה.
חילופי דברים עצבניים, חיוכים מעווים, תשישות גדולה.

אני מתחילה לחלום על לסגור את הדלת שלי ולהשאר לבד בדירה,
אפילו שאני יודעת שפירוש הדבר:
צרות.

מעניין איזה אדם הייתי צריכה להיות בשביל לרצות שותפה כמוני.
אדם כזה אני רוצה למצוא. וחצר. כזאת שטופת אור לפנות בוקר.

(לא באמת צריך הרבה בשביל לעשות אותי שמחה).