על במותייך חלל

מישהו אוהב אותי שם בכלוביה שבשמיים.
מה שהיה נפיץ, נצבע בכחול ונשלח היישר לים.
ממש כמו שהאנושות עושה כל הזמן.
כראוי.
עבודה טובה, כלובי, עבודה טובה.

חשבתי על זה:
יש שולטים דתיים? נשלטים דתיים? נגזרים מזה סיבוכים שאנחנו לא מכירים בדרך כלל?
לא, כי האקסית הדוסית שלי הגיבה בזעזוע כשהצעתי לה "למדוד" מלפפונים שונים לפני שהיא קונה צעצוע יקר. הסתבר אז שזה שימוש שהוא לא אכילה למזון, וזה דבר שאסור, עקרונית. אז חשבתי על זה: יש שולטים דתיים? נשלטים דתיים? נגזרים מזה סיבוכים שאני לא הייתי מעלה על דעתי? do tell. גם סיפורים ממקור שני ישמחו לבב מרצדת.

וגם: איפה השיח של ועל גברים סאבים מתרחש? כי יש לי ידיד (והמגחכים יגחכו) שגיליתי שאני משתמשת במילה "סאבית" כשאני מתארת אותו ואת מערכות המין שלו, פשוט כי זו המילה שמחליקה לי מקצה הלשון. לא מתיישב לי טוב, "סאב". אז איפה השיח הזה? אני צריכה להשתופף בצילו קצת ולקלוט אותו. הוא אמנם לא מהנעלבים, אבל בשם הדיוק, לכל הפחות.

גם חשבתי לעצמי (זה החלק שבו הפוסט הופך אניגמטי, אפשר לדלג) שאני קצת בשוק שדברים של לפני שנה קרו כבר לפני שנה. כי הם היו משמעותיים מספיק להשאיר חותם ולהזכר, ומצד שני: שנה! שנה! לפני שנה בזמן הזה היית בהתקדמות אדירה ועכשיו תראי אותך. יושבת אל השולחן עושה מוביילים. התירוץ היחיד שלי לזה הוא "חייבים לנוח. גם גדילת העצמות נעשית בעיקר בזמן השינה". היום אני מוכנה לקנות את זה מעצמי, אבל לא לעולם חוסן.