על במותייך חלל

הנה זה נוחת עלי: שוב פעם אני לבד כאן בסוף השבוע.
כלומר, לא לבד-לבד, מה פתאום:
יש לי את המיקרוגל והתנור וקרש החיתוך
יש לי דירה שלמה לנקות והמון ארגזים להסתכל עליהם ולא לפרוק
יש את הגינה להשקות, אני משקה פעמיים ביום (מבדידות ושעמום צומח ירק)
ועוד כמה עיסוקים נבחרים, בעיקר בהיה במחשב.
שוב פעם שוב פעם אני לבד כאן בסוף השבוע.
לאמור:
מתי כבר אפסיק להרגיש שהלבד הזה הוא מצב קיומי שאני נושאת איתי, סטטיס?
אף פעם לא חשבתי ללמוד לנגן בגיטרה (מקרה קשה של א-קואורדינציה-עדינה) ,
אבל עכשיו אני יודעת מה היא תורמת: עוד קול לקולך כשאת שרה לבד.
(אני מאוד אוהבת לשיר לבד, אבל לפעמים לבד זה בודד).
בכל זאת נקדם את השבת הזאת בשמחה.