סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על במותייך חלל

יום אחד אולי אפרוש כנפיים
לפני 12 שנים. 20 במרץ 2012 בשעה 22:57

אמרת שאת אורזת כבר כי תגיעי עוד במוצאי השבת הזאת.
הספירה לאחור שוב מחריבה את גרוני, לעזאזל. עוד ארבעה ימים ואת כאן.
אחר כך אספור עד שתלכי. זה סיפור ישן. אולי בכל זאת לא?

מרצדת - אבל הפעם אני לא אהיה בשבוע הרביעי של דרך האומן, זה שלא קוראים בו. כבר לא. הפעם יש הבדלים קטנים. מעניין אם עד שתעזבי כבר ינבטו העגבניות שלי כאן. מעניין אם אי פעם תראי את העגבניות שלי חוץ מבתמונות. מעניין אם אי פעם תהיי כאן מספיק כדי להיות בחיים שלי. כו שאמרתי לאנשים שהם רומנטיקה פוטנציאלית: לא אם אתם רחוקים. לא, אפילו אם אתם של סופי שבוע. כי בקשרים של סופי שבוע יש כל כך הרבה דברים של בינתיים שהקשר הלא תכוף נראה כמו מסגרת רפויה מרוחקת שאין בה כדי להחזיק. למדנו היום בבלשנות שיש בקוריאנית שתי מילים ל"בפנים", אחד בתוך כשיש מלא רווח ומקום, כמו בלון בתוך חדר, ואחד בתוך כשהחלל צר ומתאים בדיוק. כמו מכתב במעטפה בוכנס כזה. הנה גם לנו יש מילה כזאת, רק שהיא מסורתית. בקיצור את קצת אפילו לא מקבלת את המילה של התאמה רפויה בתוך החיים האלה שלי במידת התקשורת שיש בינינו עכשיו, וזה עצוב מאוד.
לפני 12 שנים
מרצדת - אז מה, יום השואה, אה?
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י