פתאום כשאני אוהבת אותך כל כך שאני חייבת לכתוב על זה, אני חושבת על בלוגים ועל כך שבטח אנשים כתבו דברים כאלה רק ליומן בעבר.
ואז אני נזכרת בסבתא, שסיפרה לי בפגישה הקודמת שלנו איך היא ניסתה לשלוף את סבא מהמילואים עם מכתב בספרדית שכתוב בו שאבא שלו נפטר. הם לא האמינו לה, ובסופו של דבר היא שלחה לו מברק לצבא לפי מספר אישי, ואז באמת שלחו אותו הביתה והוא התיישב שבעה. ודאי לקח למכתב זמן-מה להגיע, חשבתי. הוא בטח ישב שבעה ממש בזמן הלא נכון. וככה זה היה לפני היות הטלפון מציאות יומיומית בישראל.
נגיד היית קורא את זה שבועיים אחרי הזמן 😄 מעניין אם היית מרים גבה, למה היא בחרה לספר לי על זה דווקא ברגע ההוא? ודאי לפני כל דבר היה צריך להגיע תיאור ארכני של הקונטקסט.
ובעצם, לפני כמה פעמים כשאמרתי לך שאני משוגעת עליך, ענית לי ״כן, די הבנתי את זה כבר״ וחייכת, ואני חושבת לי, אולי בטווח של שבועיים זה בכל זאת לא משנה. ואני מחזיקה מעצמי שאני כבר מאמינה בך ובמציאות שלך בחיים שלי בטווח של שבועיים שלמים. ואני גם צוחקת על עצמי, שאולי הגיע הזמן שכך, אחרי חמש שנים של היכרות.
שוין :)
