על במותייך חלל

התעוררתי וליטפתי אותך, ישן וזקוף תחת ידי, וחלמתי:

בככר, ברחוב, שורת כסאות ושלט: עמדת אוננות ציבורית.

ועל הכסאות אנשים מהיומיום שלהם, עם הזין ביד, פשוטים ומגורים ועם עצמם, וניתן לעצור ולהסתכל בהם, וניתן ללקק את השפתיים. 

על שולחן מאחוריהם, חומרי סיכה וממחטות, אם הם רוצים יש גם מסיכות עיניים כאלה, משני סוגים, אלה של מסיבות תחפושות, ואלה של מטוסים כדי לא לראות את הסביבה.

אבל זה בבירור כמעט רק ליופי, וקצת לשימוש למי שצריך את האשליה הממש זמנית הזאת. כשהם גומרים עליהם להניח את המסיכות בחזרה, ולהמשיך ללכת :)

הו, כמה אנשים הייתי רוצה לראות על הכסאות האלה

כמה הייתי רוצה לראות אותך על כסא כזה.