עכשיו גם אני הלכתי

את השיעורים הטובים בחיים,

בדרך כלל מקבלים בחינם,

הכל מכתוב אומרים?

כנראה שהם צודקים.

עשר וחצי בלילה, תל אביב,

אזור קרית שאול,

לפני שעה וקצת של טיסה בגובה נמוך,

סחוט מעייפות אחרי יום לא קל,

מפגש מעניין בסופו,

מקפיץ הביתה בחור שהכרתי היום,

לגמרי במקרה,

שניה לפני שאני מוריד אותו בביתו,

מספר לי שמתקיים מקצבת נכות צה״ל,

וכבר עשר שנים לא עובד...

״לו הייתי עובד... לא משנה במה... הייתי האדם המאושר ביותר בעולם״. סטירה מצלצלת. המוח שלי יוצא מפוקוס, באותה השניה, כדי להיכנס לפוקוס אחר.

הוא יוצא, מודה לי.

שעה וחצי של נסיעה איטית, שמתי 95 ולחצתי על בקרת שיוט. כיביתי את הסרטון שהיה במערכת, פתחתי חלון, מזגן על מינימום, שקט, כביש 6 באמצע הלילה הוא מקום מעולה לחשוב.

מרוב שהייתי עסוק בליקוק פצעים בחודשיים האחרונים, הפסקתי לשים לב שבחצי הכוס המלאה יש אמברוזיה, כל כל התפקסתי על האוויר בחצי הכוס הריקה, שכבר לא שמתי לב שיש כוס.

איזהו העשיר השמח בחלקו, קצת לפני צומת בית קמה, האפוד היה שוב עלי, דגם חדש, וחסר למי שלא יסתער לצדי כשאצעק ״אחרי!״.

את השיעורים הטובים בחיים,

בדרך כלל מקבלים בחינם,

לשלי חיכיתי חודשיים.

אבל הוא בא.

נ.ב. בעלי עסקים מתל אביב ואזור קרית שאול, שמעוניין לעזור ולקבל עובד חרוץ, לעבודה כללית, שמחפש כל עבודה (נכות שולית), מתבקשים לפנות ב״אדומה״. תבוא עלכם הברכה. בואו נהפוך מישהו לשמח.