עכשיו גם אני הלכתי

לונדון. שבוע. בלי התראה מוקדמת.

בדרך לשדה.

המלצות בדס״מיות?

מסקנות ממבוא לסופ״ש מיילדום.

אם לא תצא בזמן... תוציא מהגן...

זה לא ה-Worst Case Scenario

המזוכיזם האמיתי מתחיל כמה שנים לאחר שאתה מוציא מהגן...

#שולטים קטנים (או שכבר לא ממש קטנים)

כולל כאלה שלא היית נוגעת בהם במקל.

לכי תהיי מגש סושי.

שבת וינפש. קרי כשהילדים אצל גרושתך והדבר היחיד שיכול להפריע לך באוזן זה השעון המעורר, ששכחת לבטל.

עגבניות שרי, תפוזי דם, פטריות מלך היער ושיטאקי,

עוגיות בולו, אפונת שלג ואני בטוח שהייתה שם גם פיתה דרוזית עם לבנה והמון טאבולה.

השבת חשקה נפשי במרק חמוץ חריף.

נזכר באחד הטובים שאכלתי בצ׳יינה טאון באמסטרדם.

הייתי שלושה ימים. חזרתי למסעדה פעמיים ביום,

זה כל מה שהזמנתי.

וול. בתאבון.

 
#פעם

ברגע שהיא מורידה את בגדיה, אתה מבין שהכל שלך. אפרודיטה. מידות מושלמות, ישבן חצוף, חזה עומד, ממיטב תוצרת המנתחים, שפתיים משורטטות, שלושתן. אין טיפה אחת של שומן ורק רמיזה חצי שקופה של סימני מתיחה לצד הירכיים, שמוסתרת היטב בשיזוף מהודק, מספרת כי מדובר על מישהי שיצרה חיים, כמה פעמים בחייה.

אלומת האור, הנשפכת על גופה הקטן, כשעודנה עומדת על שש, מאירה היטב את קווי נשיותה. יש רגעים שבהם הנשימה נעתקת. הם ספורים בחייך. אחד מהם, קורה שניה לפני שאתה מחזיר את נשמתך לבורא, האחר, רגע לפני שהאחות, דופקת לך לראשונה צ'פחה בישבן, וביניהם, איכשהו, אם הסינפסות הסתדרו היטב במוחך, אתה מנסה לשחזר את הרגעים האלה, שבהם, כל מה שבא לך הוא לעלות עליה, לעטוף את גבריותך בה, למלא אותה, עד אפס מקום, כשהדבר היחיד שתשמע הוא את הביצים שלך חובטות בירכיה, בזמן שאתה מראה לה, למי היא שייכת.

כמה דקות אחר כך, או קצת פחות, אם אינך צריך לשקר, אתה משחרר לתוכה את המטען הגנטי שלך,  בהתלהבות יתרה, כמו שור זועף, שהצליח לתחמן את אלקמנה. כשאתה סוף סוף מסתכל עליה, לאחר שהחזרת בך את נשמתך, אתה גאה ביצירת האומנות הזאת, שמטונפת במיצי גבריותך הנוזלים מנשיותה, מעורבבים בה, בך, בכם, בחצאי אלים, לא ממומשים, שמטפטפים יחד עם בועות אוויר, בין הקפלים המדויקים במרווח בין רגליה.

הרגעים האלה, המושלמים האלה, שנראים הרבה יותר יפה מכל סרט פורנו עתיר תקציב, לא עושים לי דבר.

הדבר היחיד שמתחלף בהם, הוא השחקן בעל התקציב הנמוך. ואיכשהו בפורנו, זה תמיד הגבר.

"נשים דעתן קלה", נאמר בתלמוד. ואתה, הספיקה לך דקה של מל"מ, כדי להבין שלפניך יעד מבוצר. עוד דקה, כדי להבין את פאריס, שפגש בהלנה והחליט לסכן הכל, כדי לאבד הכל, אבל בדרך קיבלנו רגעים בלתי נשכחים באיליאדה.

ואתה, מה באמת מעניין אותך? 

התבגרת.

פעם היית מפעיל את קסמיך, חודר לה למוח, מרים את מקל המנצח ומחליט להרים תזמורת. יומיים, שלושה, שבוע, היא הייתה הולכת שבי אחריך כמו החלילן מהמלין.

התעייפת ידידי.

הפכת לפילוסוף.

אתה מסתכל על גופה המושלם ומבין, שאינך רוצה בו.

אתה רוצה אותה. את מה שמתחולל לה במוח, את החשקים האפלים שלה, את השריטות, לשבת יחד למרגלות השבר הסורי האפריקאי ולנשום אוויר מלא אפר רותח.

בחירה חופשית. זה מה שנתת לה.

מילה אחת בלבד,

ואז, רק אז, כשהיא תרצה, תבקש, תרד על הברכיים,

תחליט שהיא רוצה לשרוט אותן, כדי להתקדם לאט,

רק אז, תסתכל שוב על הגוף המושלם הזה,

ותלחש לה באוזן, "שלי".

ובאותו רגע, כבר לא תהיה עוד שחקן בסרט פורנו, שמקבל את נשיותה, כי זה קל לה. 

באותו רגע, תקבל את כל הפחדים כולם,

את כל מה שגורם לה להשתנק, 

רק שהפעם, היא לא צריכה להסתכל למעלה ולזעוק,

"הגיעו מים עד נפש"... 

היא צריכה להסתכל רק מעט למעלה, לתוך עיניך,

ולא לדבר,

אתה כבר תקרע את ים סוף בשבילה.

זמן מחצית החיים הבדס״מי -

הזמן שלוקח לך להבין שהשולט שלך לשעבר,

הוא אפס, שמוק או סתם ״סמרטוט״.

*יש יוצאים מן הכלל, כמובן, אבל אז זה היה פחות מצחיק.

מעטים הם המאכלים שאיני מבין. מוח הוא אחד מהם. בעצם אני לא חובב חלקי פנים במיוחד, פחות מתחבר לבשר ראש וטחול מזכיר לי יותר מדי מרתפים חשוכים ותפירת קישקע דה לה מטבח הצרפתי הכפרי, בגרסתו הפולנית. וזה בסדר. נשבע לכם שיצא לי לטעום אותו בגרסאות שונות, מהדור השני והשלישי לבשלניות המלך. אני ומוח, פשוט לא מסתדרים, כשהוא מבושל...

יש אנשים עם פוט פטיש, יש אנשים שאוהבים אנאלי, כל אחד וסטיותיו. אצלי הפטיש, הוא מוח טרי, סגור, באריזתו המקורית, עדיף ללא עיני עגל ומיושן כהלכה. אם תרצו לפנקני, מעדיף אחד משויש, שעבר דברים בחייו, ספוג בטעם, במרקם חמאתי, שילך מעולה עם רוטב פלפלת. חתיכה טובה, כזאת שתספיק לשעה של שיחה, לצד יין בצבע ארגמן מזוג בכוס עם רגל קריסטל דקיקה.

ושם. בנקודה הזאת, שמתחילה השיחה, מתחיל הפטיש שלי.

אנסח זאת כך. יש דברים שנראים טוב יותר כשהם עטופים. ביצת קינדר למשל. אחרי שאתה מקלף את העטיפה ומרסק את הביצה (או אם אין לך ADHD, פותח אותה בזהירות באמצע), נדיר שאינך מתאכזב מההפתעה. הציפיה, במרבית המקרים, עולה על הפרס. דה סיים לגבי כוס וציצי. ולא, באמת, בדקתי, אני חושק בנשים מהרגע שאני זוכר את עצמי פלוס מינוס כמה שנים. אבל, מה לעשות, יש לי פטיש למוח.

וזו אחת הסיבות שאני בבדס"מ. אני חודר קודם כל למוח. קוטם את החלק התחתון, מקלף את קליפת הבצל וחותך לקוביות. מעט שמן זית, פלפל גרוס ומלח. זה השלב הרומנטי, עד שהבצל הופך לשקוף, אתה מחכה, מנענע קלות את המחבת וממתין.

"קודם כל, תרגעי", אומרים שכתוב בעמוד הראשון בספר בישול מרוקאי. מחייך. יש שלושה דברים שמרגיעים אותי בחיים. ריח של אבק שריפה, ריח של ים וריח של בצל מטוגן.

אני רגוע.

כפרה…

מי ישמע למדת אדריכלות בטכניון חמש שנים.

בעולם מקביל, כנראה שהייתי עם קריירה אחרת, עם BA MA, פסי-כו-לוג, סטאז׳ ״קצרצר״ ושלט פליז על דלת הכניסה...

היות והאתיקה הרפואית, של העולם המקביל, אינה תקפה בעולמנו, אני יכול להביא לכם במלואה את השיחה, מבלי להפר את הסודיות הרפואית של המטופלת.

״דוקטור, מה לא בסדר איתי?״, היא שואלת אותי, ואני נזכר שלא יאה להסתכל על חמוקיה המסולקנים, ומעלה את המבט כהרף עין אל תוך עיני התכלת שלה. לא באמת, זאת אומרת תכלת, כן, אבל עדשות צבעוניות, מהסוג ששולטים ״אמיתיים״, שמים במסיבות, כדי להוסיף לפוזה. ״דוקטור, אני סך הכל רוצה גבר״, היא מוסיפה, ״מה לא בסדר איתי?״, ומספרת לי שהיא עושה הכל כמו שצריך, אפילו יש לה כרטיסים בכל אתר ואפילו טינדר.

״יש לי כרטיס באלפא, כאילו זה רק לאקדמאים, אז אמרתי בטח יהיו שם אחלה גברים. פתחתי כרטיס, אימתו את הפרטים, אפילו ביקשו שאספר להם איפה סיימתי את התואר, ומה למדתי, איזה דפוקים באמא, שאלו אותי במה התואר. אמרתי כללי. כאילו מה? שאלו מה זאת אומרת כללי. נו, כללי, BA כללי, למדתי קצת מכל דבר, ויי איזה מפגרים, לא ידעו שיש דבר כזה. אבל אז, כתבתי שאני מחפשת קשר רציני, לפרק ב׳, הצטלמתי עם הנסיכים, כפרה עליהם, חיים שלי, ומי שולח לי הודעות? התאום של אלכס מהיפה והחנון. באמא? ברחתי, הגיע לי לדייט עם סנדלים! סנדלים! אתה מבין? כאילו כאלה של רוסים, בלי להעליב דוקטור, אתה נראה לי פרידמן... אין לי משהו נגד רוסים, כן, אבל כאילו סנדלים????״

מסיט את המבט שוב כלפי מעלה. מבין שהיא דיברה על סנדלים, לא ממש הקשבתי לשאר, דמיינתי איך היא נראת בבגד ים, בבריכה ללא שוליים, בתאילנד, ״אז לא אלפא, מה עם אתרים אחרים?״, מוציא בפרץ, מתלהב מעצמי, שהיא אפילו לא שמה לב, שכמעט נרדמתי.

״אז זהו, שפתחתי כרטיס ב-OkCupid, אבל הם מה זה חפרנים. שיגעו אותי בשאלות, וכאילו אני שלוש יחידות אנגלית, לא מפגרת ועדיין... מעשנת, לא מעשנת, רוצה ילדים, לא רוצה ילדים, כמה זה חשוב לך, כמה זה חשוב לך שחשוב לבחור שחשוב לו שיפנה אליך, אנאערף! מה סך הכל ביקשתי? גבר? העלתי תמונות, עניתי על שאלון, ומי פונה אלי?״

מבין שהיא שאלה משהו, עושה פרצוף מופתע ושואל ״מי?״

״אח של אלכס! אותו אחד מאלפא, כאילו זה אותו אתר לחלוטין, רק שבשביל הפוזה, באו עם האנגלית שלהם, יעני מתקווקים עלי! אמרתי לו נשמה של ברבור, זה שאני לא עונה לך בווטסאפ, לא עונה לך בטלפון, נראה לך באמת שאענה לך פה????״

מסתכל על השעון, נשארו עוד עשרים דק, מנסה לשמור על ארשת פנים רצינית, ״ניסית עוד אתרים?״

״ברור, נרשמתי לשוגר דדי וריצ׳דייט. שזה כאילו, אני לא רוצה שתחשוב עלי דברים דוקטור, אבל בתשלום״.

״דמי מנוי?״

מצחקקת, ״לא דוקטור, שוגר דדי, שוגר מלשון סוכר, דדי מלשון דדי באנגלית, יעני זה גברים עשירים, שתומכים באישה. תקשיב, חוויה, כתבתי שאני לא מחפשת משהו רציני, ואני מרגישה מחוזרת. שמתי תמונה שלי בבגד ים ושמלה קצרה, חתכתי את הפנים, וכל היום אני מקבלת הודעות, הצעות, חיזורים, אפילו נפגשתי כמה פעמים. ויי דוקטור, אתה לא מבין, אשכרה 1,500 שקלים למפגש! פחחחח! ומה עשיתי? היינו שעתיים בצימר, אחלה סקס, מציצה, גמר לי על הציצי, גמרתי פעמיים, ויי, אתה לא מבין, אש!״

מנסה להיזכר בבדיחה של האבא והבן, עם הזונות והתאוריה, אבל מנסה שלא לחייך, ושואל ״אז מה הבעיה?״

״זה חד פעמי. הוא לא באמת עשיר, והוא לא באמת מעוניין בי, מרוב היצע, וזמבורות, הוא כל פעם נפגש עם מישהי אחרת, אוף מה כבר רציתי, להנות, סקס טוב, שיפנקו אותי... בלי שארגיש זונה... כאילו הבנת דוקטור... בא לי משהו מעניין...״

נזכר שהזכירה עוד אתר, ״ומה עם הריצ׳דייט?״

״אויש דוקטור. זה באמת אתר של עשירים. וזו בדיוק הבעיה, כל אחד מזיין לי את השכל עם קונגו, כדי להיפגש, ואז אתה מגלה שבגלל שהוא ממש עשיר, הוא גם ממש קמצן, מראה לי את השעון שלו, שעולה כמה עשרות אלפי שקלים, מתלהב מהרכב שלו ובסוף יש לו במבה״.

״במבה?״

״זין במבה, נו דוקטור, מה לא הבנת, הוא עשיר, הוא נראה סבבה, למה לדעתך הוא צריך אתר אינטרנט כדי להכיר נשים? משהו דפוק בו, ב מ ב ה.

דוקטור, אז מה עושים?״

״ניסית את הכלוב?״

״כלוב? מה זה?״

״שמעי, זה נורא פשוט, את נכנסת, פותחת כרטיס, את אפילו לא צריכה למלא פרטים כמו ב-OkCupid. שום שאלונים, מספיק שתכתבי נקבה, ויש לך מאה הודעות. כמו באלפא, יש לך מלא אינטלגנטיים, כל אחד יזיין לך את השכל, החל מפילוסופיה וכלה ברובוטיקה יישומית. אם תרצי לשלוט, יש לך מלא אופציות, נהג פרטי, עבד קניות, מה שעושה לך את זה, והסקס, ישאלו אותך על ההתחלה מה את אוהבת, מה הגבולות שלך... ממה את גומרת... את אנאלית?״

״אנאלית?״

״אנאלית?״

נגמר לנו הזמן. נסי את הכלוב, ספרי לי בשבוע הבא.

היא: תגיד את האמת, למה אתה דאדי?
אני: את האמת? את באמת רוצה לשמוע?
היא: כן.
אני: נכון לונדון, האולפנים של הארי פוטר...
היא: כן, נו…
אני: אז זה אחלה אליבי, כשלא בא לך ללכת לבד ומצד שני, לא בא לך להיות אחראי על שני ילדים רבע מנוזלים שקנית להם עכשיו שרביטים והם צורחים ״קרושיו״ אחד על השני.

אז מה רע בדאדי?
אתה נוסע ללונדון, היא חושבת שאתה לוקח אותה לאולפנים, בשבילה… ואתה נמוג מההבנה שעבדת על המערכת*

*שימושי גם ליורו-דיסני ולגרסה החדשה של מלך האריות