אני אוהב לבשל.
המנות האהובות עלי הן פשוטות, של שלושה גג ארבעה מרכיבים.
יש משהו מאוד מדויק בפסטה טריה טובה או נתח בשר איכותי.
אבל לפעמים, בא לי להשתגע.
עשרה ויותר מרכיבים, כל אחד יכול להרים מנה מנצחת אבל השילוב ביניהם, בכמה שיטות בישול, סו וויד עם ברנר ובישול איטי ורוטב אחד שמחבר את כל המרכיבים האלה יחד, שנראים ברגע הראשון אינם קשורים, הופכים להרמוניה מנצחת.
אני אוהב נשים יפות.
אין משהו יותר מהנה מלהסתכל על אישה יפה, כשהיא ישנה, כשהיא אוכלת, כשהיא יושבת מולך ובולסת חתיכת סטייק בחוף הים. או כשהיא מכורבלת בתוכך מול הטלויזיה או סתם בשיחה על כוס יין, בסוף יום ארוך.
זה לא מספיק.
אין משהו יותר מהנה כשאתה מגלה שמתחת לכל היופי הזה, יש גם שכל, ואפילו לא מעט ממנו. כי זה בדיוק הרוטב שמחבר את כל המנה ביחד שבלעדיו, אתה מבין שכל מה שיש לך בצלחת אלו שתי חתיכות חזה (עוף) וויסבראטן ייבש.
תקראו לי אולד פאשנד, מוזר או ונילי,
אבל בשלב מסוים אתה מבין שצריך להיות בן אדם בצד השני,
שווה לך לפחות,
ובלי זה,
זה פשוט לא טעים לי.
נ.ב. 5 נק׳ בונוס למי שיודעת מה זה ויסבראטן בלי גוגל.
נ.ב.ב. אם היא גם יודעת להכין וויסבראטן בלי לייבש, נו, she is a keeper.
