עכשיו גם אני הלכתי

מתרגל עם הילד, הכתבה.

הילד: ״אבא… אבל למה לא לפי הסדר, המורה תמיד הולכת לפי הסדר״.

אני: כמעט פולט ״המורה מטומטמת, רוצה חיים קלים״, מתקן לפני שזה מגיע לפה, מביא לו אותה בליטיגציה, ״כי כשמשנים את הסדר, פתאום הרבה יותר קשה לזכור״.

מסתכל על הדף, מבין שיש טעות במילה different. כל יתר המילים לעילא ולעילא.

אני: ״בוא ננסה בלי לכתוב… כמו פעם ב-Speling Bee״ ומספר מור”ק מבית הספר היסודי, כשהפסדתי לליאורה החרשנית בתחרות הבית ספרית

הילד: מתחיל, ״d האות שבהתחלה של igloo…”

אני: צובט את הילד בהפתעה.

הילד: ״איי״.

אני: בדיוק! האות i.

מפה לשם, השטינקר סיפר לגרושתי, אחרי שקיבל מאה.

לפחות לא לעובדת הסוציאלית.