bleeding heart

אני רוצה לכתוב לו סיפור.

לכתוב את עצמי שם, לכתוב דרך הסיפור את ההתמסרות שלי, את המקום שאני יכולה להגיע אליו עבורו.

יכולה? זה לא רק זה... זה גם רוצה.

רוצה? לא.

המילים המדויקות הן: זקוקה ומשתוקקת.

המכשפה ערפדית כבר כתבה לו כמה סיפורים.

אני חושבת שאולי יצא לי לכתוב לו אחד וגם בזה אני לא בטוחה.

ועדיין... אני רוצה לכתוב לו סיפור.

כזה שיגרום לו להרגיש כמה נשלטת רוצה להתמסר אליו.

כזה שיראה לו שוב כמה אני רוצה להתמסר אליו.

למה הלילה אני זאת שיותר בחוץ וחושבת על העיניים שלך?

אני לא יודעת.

איך אני אומרת שאני מתגעגעת ורוצה להיפגש מבלי להלחיץ?

איך אני מראה שאני מבינה וכואב לי אבל שאני גם מתוסכלת ואפילו קצת מיואשת?

איך אני מראה את הכאב של האכזבה מהם אבל מבלי להרוס עוד יותר?

איך אני מתאבלת על קשרים שאבדו מבלי לאבד את החדשים?

איך אני יכולה לשמור לעצמי זכות להרגיש "לא טוב" כשרוב הזמן זה מה שאני מרגישה?

איך אני יכולה להרגיש יפה אם כשאני מסתכלת במראה אני רואה רק גוש בשר?

איך אני יכולה לחשוב שאני שווה אם כל מה שאני מרגישה זה שאני צעצוע שבור?

איך אני יכולה לתקן ולשפר אם אין שיתוף פעולה?

איך אני יכולה לעבוד על תגובות שלי שנובעות מקיצון של רגש אם מי שמולי לא מוכן לעשות זאת גם? (נכון לכל מגדר)

איך אני אמורה לאהוב את עצמי כשאני כל כך מתוסבכת?

איך אני אמורה להצליח אם אני לא מאמינה בעצמי?

איך אני נמנעת ממעבר ל - 180 כשאני יודעת שאני אשחק?

איך אני יודעת שאני מתאמצת כשאני מרגישה שאני רק מתעצלת?

זה מרגיש שזה נכון שאני לא כל כך יפה, שאני לא בת 16 אבל עדיין אני לא יודעת כלום על העולם הזה.

(כן, המקור לקוח משיר ששרה ריטה - "אני חיה לי מיום ליום")

מילים ועוד מילים

הכל רץ במחשבה שלי, גם אחרי שהתעוררתי משינה שהיתה עם פחות סיוטים

משפטים? פסקאות?

ציורים של מילים?

רגשות?

מחשבות?

סערה? שקט?

הכל מהכל

כמה וכמה רגשות במקביל עם רצון עז לצרוח

עוד תובנות

עוד כאב, מהסוג הלא כייפי

עוד תהיות

איך הגעתי לכאן? איך זה קרה? מה הדבר האמיתי? יש דבר אמיתי?

רצונות ותשוקות

פחדים ורתיעות

אהבה

תסשן אותי ותמלא את הצרכים והפנטזיות הכי כמוסות שלנו

ואז תחבק אותי כדי ששנינו נבכה ונוציא הכל החוצה

ככל שהזמן עובר, ככה זה מרגיש

"Maybe if I found you in another life
Then maybe we could've got it right
And things would've been so different
For you and I
Maybe if you met me at another time
Then maybe our stars would have aligned
And things would've turned out different
In another lifetime"

"But I know
This is one I have to let go
'Cause I don't have any control
And some things are better left alone"

א.נשים שחשבתי שאני אהיה בקשר איתם.ן כל החיים שלי, שקיבלו את התואר "משפחה" (וזה הרבה יותר מחברים עבורי) ואז הוצאתי אותם.ן מהחיים שלי מסיבות כאלה ואחרות

א.נשים שחשבתי שאני לא סובלת ואין מצב שאני אהיה איתם.ן בקשר ואז מסתבר שהם.ן דווקא סבבה ונתתי להם.ן פתח צר לחיים שלי

מערכות יחסים רומנטיות שלא חשבתי שיסתיימו לעולם

מערכות יחסים רומנטיות שלא חשבתי שאכנס אליהן לעולם

יציאות מארונות שונים

ועדיין... לא נעלמה לי אמונה תמימה כזאת, שאפשר לסמוך בהתחלה

תמימות כזאת שאם אותו.ה מישהו.י נמצא.ת בחיים שלי והוא/היא חשוב.ה לי אז הוא/היא תמיד י.תהיה שם

האם זה רע?

האם זה טוב?

האם צריך בכלל להגדיר את זה?

למה בכלל אני נוגעת בנושא הזה?

בגלל הריב הענקי האחרון בין לוקי לביני ובגלל פוסט שקראתי של מישהי שניתקתי איתה קשר לא מזמן.

ואני בוחרת להאמין שהקובן זה לתמיד

ואני רוצה להאמין שגם הוא... לתמיד.

זה מה שאני מרגישה כרגע

שאלתי את עצמי היום

החלטות מהשבוע האחרון שאני לא בטוחה בהן כבר.

אולי אנחנו מכריחים את זה לעבוד ביננו? אולי פשוט כל אחד מאיתנו עבר שינוי כזה קיצוני שאנחנו לא מתאימים כבר?

לא היה לי טיפול היום ואני גם ככה מאז הניתוח פחות מאוזנת עם הכדורים אז אני במצב לא טוב היום

מנסה כרגע להיעזר בקובן בעיקר, המקום הבטוח שלי

ובלשמוע מוסיקה

"אבל תגידי... מכשפה ערפדית, האם את עושה את הדבר הנכון?"

"אני לא יודעת לוחמת, ואת?"

"אני לא יודעת אחות יפה שלי, אני לא יודעת."

מה אני מרגישה כבר

געגוע? שנאה? אהבה? פחד? זעם? תשוקה? גועל?

הכל מעורבב, באופן כללי כולנו מעורבבים.ות

ואני?

אני פשוט מותשת

תנו לי ליפול, לצנוח, לא לחשוב יותר ולא להיות

רק ליפול

להיפתח בשיחה שלנו

אני לא יודעת למה אבל הייתי עם מסיכה של "אני מנסה להצחיק" רוב הזמן כשבעצם כל מה שרציתי לבקש ממנו היה חיבוק ומילים טובות

משהו שיזכיר לי מה לעזאזל טוב בי וגם הלוחמת מנעה מעצמה לצאת.

משהו נשבר אצלנו אתמול ואני לא יודעת אם אפשר לתקן את זה, לתקן אותנו כי כרגע זה מרגיש שרק מול הקובן אני יכולה לדבר יחסית חופשי וגם שם בהתכתבות אני לא מסוגלת לתקשר טוב