ומהרגע שעברנו אני מתחילה להבחין בשינוי כל כך יפה אצלי.
להאמין בנקודות חיוביות שיש לי, לחוות את החיים קצת.
אני ככל הנראה הולכת להתאמן בחרבות עם אחד האנשים הכי יקרים לי ביקום כי גיליתי שהוא ממש יודע להלחם בחרב והוא גר שניה וחצי ממני.
האהבה שלי ללוקי ממשיכה לצמוח ולצמוח ולצמוח כמו עץ כל כך מדהים ביופיו.
ופתאום יש לי מלא דברים שאני רוצה להגשים (צבע שיער מסויים, קעקוע של פניקס, לחגוג יום הולדת בצורה שתהיי נעימה ומאושרת עבורי, חוויה מתקנת לראש השנה...) וזאת הרגשה כל כך נעימה.
גם נפתחתי בפני אותו חבר, דברים שאני לא סיפרתי כמעט לאף אחד כי פשוט היינו במוד הנכון ואני כן יכולה לסמוך עליו מאוד ואני יודעת שהוא לא ינצל את מה שסיפרתי לו.
באופן כללי יותר טוב לי.
יש גם אופק חדש לקריירה בסגנון עבודות של שיקום.
אני יותר נכנסת לעולם הלארפים
ובאופן כללי אני יותר מנצלת את הזמן מאז שעברנו לכאן.
וזה סתם השיר שמייצג את הלוחמת בכל כך הרבה מובנים והתחשק לי לשים אותו:
