bleeding heart

ואני מתגעגעת אליו.

טיפשה

הטיפול היום היה לי קשה ואני עדיין לא מצליחה לבכות

אני מתוסכלת ומיואשת מזה כבר

אני מרגישה חנוקה כל כך

מותשת וטובעת

המחשבות רצות לי וזה קשה

יש גם מחשבה מציקה של "מה אם ויתרתי מהר מידי?"

אבל א.נשים מסביבי מזכירים.ות לי כמה זה לא נכון.

אני מתגעגעת אליו כל כך

האינטראקציה איתו, גם אם היא היתה מעטה, חסרה לי מאוד.

קשה לי לא לדווח, קשה לי בלי השליטה שלו

זה מרגיש מאוד... לבד.

אבל זאת היתה ההחלטה הנכונה

אני מניחה שחלק בי גם כועס שהוא לא נאבק על הקשר הזה ושכנראה הקשר לא היה באמת חשוב לו.

כנראה שהוא שיקר בזה ובעוד כמה דברים וכואב לי.

בשביל התמסרות אני חייבת להרגיש בטוחה

אני חייבת שיהיו לי רגשות כלשהם כלפי אותו שולט

אני חייבת להרגיש מוגנת ורצויה

אני יודעת שאני נתפסת כבראטית לא קטנה, אני מעידה על עצמי את זה דיי הרבה

אבל...

מעטים אלו שהכירו את ההתמסרות הכמעט טוטאלית שלי

זה צד מאוד עדין שלי ומאוד פגיע

ועם כמה שאני כן אוהבת אותו אני תוהה לפעמים האם המחיר שווה את זה

זה מרגיש מאוד מוגן לתת את הלו"ז שלי לשולט

לדווח על דברים

לשרת ולציית

אבל כשהאמון נשבר... אני פשוט בורחת כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע ברמות שנפגעתי בעבר

לא נשאר הרבה מהלב שלי

אז את ההתמסרות שלי לפעמים קל להרוויח אבל צריך לעבוד על זה שהיא תישאר

להיעלם לי, לא לתקשר ברמה יומית, לגרום לי להרגיש לא רצוייה ולא חשובה - אלו הן דרכים לאבד אותי

ותאמינו לי - יכולת ההתמסרות שלי כל כך גבוהה שאני יכולה להיות במצב שבו אין כמעט משהו שאני לא אעשה בשביל שהשולט יהיה מסופק ושיהיה לו טוב

האם זאת בקשה כזאת גדולה שהוא ישמור על זה ועל האמון  שאני נותנת בו?

להתאבל

לכאוב

לכעוס

לשנוא אותו

לרצות לנקום

לתעב את עצמי

להאשים

לבכות (אם אני אצליח)

להתאבסס על "מה אם"

לקרוא שוב ושוב הודעות

.

וביום ראשון זה הדדליין של להפסיק אקטיבית לעשות דברים.

אמרתי ללוקי שאני רוצה בשבוע הבא ללכת למסיבה

אני לא רוצה שוב לעצור רק בגלל הפרידה הזאת

כואב לי בלב, כל כך כואב לי, אבל אני לא יכולה לתת לעצמי ליפול ככה שוב

מגיע לי יותר מזה

זה השלב שבו הלב כל כך כואב

שאני רק שואלת את עצמי "מה אם?" ו"אולי הייתי צריכה להתנהל אחרת?" ו"אולי ויתרתי מהר מידי על הקשר הזה?"

בא לי לשלוח לו הודעה ואולי להתעקש על הקשר אבל אני יודעת שזה פשוט הגעגוע שמדבר ושאם אני אעשה את זה אז אני אבטל את עצמי

הרי אם זה היה חשוב לו אז הוא מלכתחילה היה יוזם שיח

ואני מתגעגעת

וקשה לי

וכואב לי

וזה שוב מרגיש שחתיכה של הלב שלי נעלמה

להיזכר ליצור איתי קשר ולהשיב אחרי שאני מנתקת את הקשר זה לא ניסיון לתקשורת

להעמיד פנים שאני כבר אמרתי את הדברים ושאין באמת שיח זאת מניפולציה כל כך זולה

אני לא אוהבת מניפולציות

ואני בהחלט לא מתמודדת טוב כמנסים לעשות לי אחת

אז עוד מעט 48 שעות שבהן הוא לא עונה לי בכלל

כתבתי ביומן שקניתי לקשר שלנו ביומיים האחרונים והחלטתי שאני כותבת עוד דף אחד אחרון.

התקשרתי אליו בשביל לתת עוד ניסיון אחד אחרון, לקוות שהוא כן יענה ונדבר

הוא לא.

אז צילמתי את העמודים ושלחתי לו.

על השולחן סידרתי את היומן, ז'קט שהוא הביא לי, בובה שהוא הביא לי ואני עוד צריכה לשים שם תיבה שקניתי ליום ההולדת שלו.

טיפשה שכמוני, רציתי לצבוע את התיבה לפי הצבעים שהוא אוהב ולמלא אותה בפתקים של דברים חיוביים עליו, איכשהו חשבתי שזאת גם מתנת יום הולדת שעומדת במגבלת התקציב שהוא שם לי וגם מושקעת מספיק.

אני מרגישה מטומטמת שהשקעתי שם, שנתתי מעצמי, שהורדתי חומות ושהתמסרתי ברמות הגבוהות שלי.

יורדות לי דמעות וברור לי שאני עוד אבכה.

הסרתי את החברויות בפייסבוק מהפרופילים שלו

ואני יותר  ויותר מרגישה שהוא פשוט התבייש בקשר הזה "והסתיר" אותי.

אף אחד.ת מהחברים.ות המשותפים.ות לא יודע.ת שהיינו איזה חודשיים ביחד

בא לי לצרוח

מה שבטוח - אני לא עושה את זה לעצמי שוב

אני אבכה

אני אתאבל

אני אכאב

אבל אני אצא חזקה יותר ואמצא מישהו נכון יותר עבורי

מישהו שלא יעלם כשזה קשה

מישהו שלא יחביא אותי

מישהו שלא יתבייש בי

מישהו שכן יידע לתקשר

מישהו שיהיה כנה אמיתי ולא ישקר

ומישהו שיהיה ראוי להתמסרות הזאת.

היעלמויות ללא לקיחת אחריות

נמאס לי מהשיט הזה.

אז בחמישי החלטתי לקחת את לוקי ואת עצמי ולנסוע לדאנג'ן, להשתחרר קצת ולהינות

והאמת?

היה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי

הצלחנו לחגוג את האינטימיות שלנו ברמה שלא חגגנו כבר הרבה מאוד זמן.

אני התחפשתי לשטן (האופי האמיתי שלי, לפחות חלק מסויים ממנו)

כבר בהתחלה הוא לקח אותי לאחד הכלובים הענקיים וישבנו קצת

הוא הוציא נר שבעלי לשעבר הכין לי ליום ההולדת - נר בצורת זין מעורבב בצבעים סגול וירוק

כמובן שהוא חייב להכניס בדיחה של: "זה הזין הראשון שקיבלת מאז הפפילומה" בעודו מכניס את הזין הזה קצת לפה שלי (שעווה זה לא דבר טעים)

אני מתה על השטויות שלנו, הבדיחות הקטנות והחדות האלה.

אני סימנתי לו שילך להזדיין והוא בעיקר צחק.

אחר כך הוא הוציא את האודם שלי וכתב על הפנים שלי: "slut" כשהאות u זה בעצם הפה שלי ואני הייתי מאושרת לחלוטין

זה הרגיש בטוח ומחרמן בו זמנית

אה כן, כמובן שאני כבר הייתי עם קולר ורצועה בשלב הזה והוא הבהיר לי שזה יהיה ככה לאורך כל הערב

אחר כך הוא הדליק את הנר, העמיד אותי והתחיל לטפטף עלי ואני התחלתי לעוף לי

אני כל כך אוהבת שעווה, נהנת מהתחושה הצורבת ונהנת מזה שמציירים על הגוף שלי, עבורי זה אחד הדברים הכי אינטימיים.

אחר כך עשינו הפסקה קצרה והסתכלנו על סשנים של אחרים

בשלב מסויים חבר טוב שאל אם אנחנו רוצים לנסות קצת חשמל והוא נתן לנו כפפות - אחת ללוקי ואחת לי ואז בכל פעם שלוקי צבט אותי אז הרגשתי את החשמל בכף היד וזה היה מדהים מדהים מדהים מדהים (תודה רבה לך יקירי)

קצת יותר מאוחר באותו הערב לוקי הוציא את הפאדל שהוא הביא והתחיל לחמם את התחת שלי בזמן שאני אוחזת בסורגים של הכלוב מבחוץ (כבר יצאנו ממנו בשלב הזה) ומתחילה לרקוד

הורדנו את החלק העליון של חליפת השטן ופשוט רקדתי על העמוד לפי המוסיקה ולפי החבטות וזה היה מדהים

הרגשתי משוחררת

הרגשתי סקסית

הרגשתי פראית

שום דבר אחר לא היה משנה באותו הרגע ואני פשוט נאחזתי בסורגים בזמן שאני משתוללת עם הגוף שלי

צורחת מכאב ועונג

ומרטיבה בלי הפסקה (באסה שאי אפשר לעשות עם זה משהו)

כשאמרתי שזה הגיע למספר 6 (רמת הכאב) אז עצרנו כי בכל זאת הייתי רק שבוע אחרי הניתוח ולא רצינו להגזים

ומשם יצאנו מרוצים ושיכורים מאהבה

.

אני אוהבת אותך בעל יקר שלי

עכשיו ולנצח