יום ההולדת שלי מחרתיים ובינתיים אנחנו מארגנים מפגש מאוד קטן אצל הערפד (בתכנון: פרק מחזמר באפי + קריוקי + משחק קלפים חברתי שאני נהנת ממנו + אולי משחקי מכות?) ואני כל הזמן משנה גישה: "כן בא לי" "לא בא לי" "אני ממש רוצה" "אני לא אצא מהמיטה"
אני חושבת שבכנות אני לא יודעת איך לעכל את מה שאני מרגישה כרגע.
פתאום לאנשים ממש חשוב שאני אחגוג, שיהיו לי חוויות טובות, שיהיו לי חוויות מתקנות... זה כל כך מוזר.
יש סשן שלם שמתוכנן עבורי (אחרי שיחה איתי של מה אני רוצה) שלוקי מתכנן לאותו בוקר
ואז בערב למחרת... יש סשן עם הערפד שהיום הבהיר שכל הדבר הזה נועד בשבילי, כלומר, אין ציפיות לעמוד בהם, אין להתרכז נקודתית רק במה שעושה לפארטנר טוב... הסשן הזה נבנה כולו בשביל שיהיה לי טוב.
אחרי שהוא אמר לי את הדברים היום לא ידעתי איך להגיב (מלבד התגובות הרגילות של: "אבל מה אם לך לא יהיה טוב?" "מה אם אני אעשה משהו שיאכזב אותך?" וכן הלאה) וזה גרם לאיזשהו רגש חדש אצלי (שילוב של שוק עם הכרת תודה עם סוג מסויים של אושר? זה מאוד מוזר)
זה מרגיש לי לא אמיתי, זה מרגיש לי שאני חולמת ועוד שניה אני אתעורר למציאות נוראית מלאה בסיוטים.
.
לפני שבוע היה סשן וסקס כל כך טוב עם לוקי, כל כך התגעגעתי למיניות הזאת ולאינטימיות הכל כך קסומה!
הוא חרט עלי את השם שלו עם סכין על הגב (כמו שאני אוהבת) וזיין לי את הצורה (כמו שאני אוהבת) וזה פשוט עשה לי כל כך טוב.
הוא מצליח תמיד לגרום לי להרגיש נחשקת, סקסית ואהובה.
.
היום עם הערפד היה יחסית הרבה סקס...
זה התחיל בלרדת לו (יאמי), המשיך בלחנוק אותי עם עניבה, המשיך בלנשוך אותי, המשיך בלצבוט אותי והמשיך בלזיין לי את הצורה בכל מיני דרכים.
אני לא יודעת עדיין איך לעכל את הכל.
המיניות שלי חזרה בבום וזה מרגיש שיש כל כך הרבה דברים שלא עשיתי ולא חוויתי ואני פשוט רעבה לזה.
רעבה למיניות, ללחגוג את המיניות בצורה מספקת ובריאה.
מוזר לי
אבל טוב לי וזה מה שחשוב, לא?