אני חושבת שעוד מההתחלה שלי בתחום סכינים היה משהו מרתק.
עברו להם הרבה שנים מאז גיל 19 שלי ואיפשהו בגיל 28 או 29 היתה לי את החוויה הראשונה עם סכין - סוויץ' שגר בארה"ב אבל חוזר לישראל פעמיים בשנה.
הכרתי אותו בערב גיקים וישר פרחה שיחה בינינו, האינטיליגנציה שלו העיפה אותי למקומות חדשים ובהיותו פומבי וגם חובב סכינים אז הוא לקח אותי לפארק בהרצליה (היה חשוך ובלי א/נשים כי לא בא לי להכניס א/נשים שלא בקטע לתוך סצנה שהם/ן לא ירצו להיות חלק ממנה) העלה את השמלה שלי והתחיל להעביר בעדינות על החזה שלי את הסכין.
התחושה היתה משכרת חושים, עפתי לעולם אחר באותו הרגע.
המגע הקר אבל העדין של הסכין על העור שלי היתה משהו שעם כמה שציפיתי אליו לא ידעתי כמה אני לא מוכנה וכמה הציפיות שלי לא מותאמות.
בין אם זה היה מגע כל כך עדין של הסכין עלי שזה לפעמים הרגיש קצת יותר כבד מנוצה אבל נותן את האפקט של הצמרמורת הנעימה הזאת.
היה שלב שהוא גם העביר את זה קצת יותר חזק וזה הרגיש עדיין משהו כל כך נעים עם טוויסט של כאב עדין בתוכו.
.
קופצים שנה קדימה בערך - ההולק.
להולק יש סכין שתמיד אמרנו עליה שהיא דומה למשהו שהלוחמת היתה לוקחת איתה, שאפילו הנדן שלה נותן את התחושה הזאת של ימי הביניים ואפילו טקסיות כזאת.
הוא היה חורט עלי כל מיני דברים (לא נכנסת לזה כרגע) וזה אף פעם לא הגיע לרמת פציעה של דם.
אלא רמת כאב מסויימת (לפעמים פחות מהצלפות ולפעמים יותר) שמשאירה איתה לכמה ימים את הכיתוב על העור שלי, את התזכורת.
כשנגמר הקשר המיני שלנו (ובעצם נשארנו פשוט מאוד קרובים ברמת משפחה עד היום) לא הייתי מוכנה לקחת את הסכין, זה היה משהו מבחינתי שהיה שייך לתקופה ההיא, משהו שהיה שייך ל"קשר הבדסמי" שנוצר שם.
.
קופצים עוד שנה בערך - לוקי.
גם ללוקי יש סכין טקסית (באופן מפתיע כמעט זהה לחלוטין לזאת של ההולק), אני לא זוכרת מתי היתה הפעם הראשונה אבל אני זוכרת את התחושה וזאת תחושה שקיימת בכל פעם שבא הוא חורט את הרונות שלו בגב שלי (ביחד לפעמים עם לב או עם המילה "שלי").
זה הטקס שלנו הרבה פעמים, אני הזבח שלו והוא חורט עלי את הרונות שלו (שוב בלי דם, סימן שנשאר על הגוף לכמה ימים).
מפה הגיע גם המשפט שאמרתי לו: "גוף, מוח, לב ונשמה - שלך ורק שלך"
.
אז סכין עבורי מסמלת המון דברים - בין אם זה פנטזיות שאני רוצה עוד להגשים, בין אם זה סתם לשלב בסשן את החלק העדין יותר שאפשר לעשות עם סכין ואפילו טיפה להכאיב ובין אם זה הטקס שלוקי ואני עושים.
סכין היא אף פעם (וגם לא תהיה אף פעם) משהו שהוא מיועד רק לדבר אחד, לפחות לא עבורי.
