דיברתי היום עם גורה, בכיתי קצת בהתכתבות ואז דיברנו בטלפון והצלחתי לפרוק חלק מהדברים.
אני חושבת שכבר כמה זמן שאני נועלת ככה את הדברים, יותר ללב שלי.
שגם אם אני מדברת, את הרוב אני מכסה.
להתמודד עם גלי דיכאון זה קשה, במיוחד כשזה מתגבר בשנים האחרונות, יש יותר ויותר גלים.
מצד אחד, החיים שלי במקום הכי "טוב" שהם יכולים להיות - אין לי חובות (בלי עיין הרע), אני לא במצב הישרדות, הפסקתי לפחד מהפחדן (מתנה גדולה מהשנה הזאת), הכרתי עוד א/נשים, צברתי עוד חוויות (פליי פארטי), היה לי קשר משני מטורף שעדיין נמצא עמוק בלב שלי, התחלתי לשחק במשחק שולחן תפקידים בשיטת D&D (בכמה למעשה), אני הולכת להתחיל טיפול בבינתחומי בבני ציון בCPTSD, אני מתקדמת עם העסק (גם אם עשיתי עצירה קטנה), לוקי ואני חוגגים עוד מעט 6 שנים והכרתי עוד א/נשים שכן נכנסו לחיים שלי.
מצד שני... אני מרגישה ריקנית, בודדה.
בודדה בתוך עולם שמלא בא/נשים.
אולי בגלל זה אכפת לי כל כך שכל אחד/ת י/תרגיש מיוחד/ת, כי אני לא מרגישה ככה.
או כי אני מרגישה מיוחדת רק בגלל שאני "צעצוע שבור", כמעט תמיד קל לזרוק את הצעצוע הזה לפח, משתמשים בו ואז נמאס ממנו וזורקים אותו לפח.
יש את האמונה היפנית שכל חפץ שנשבר, אז מדביקים אותו בשבילי זהב וזה הופך להיות משהו כל כך יפה.
הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה עם עצמי אבל אני עדיין לא יודעת איך.
הרגשות שלי כל כך עוצמתיים, במיוחד בשנה האחרונה.
הערפד לקח ממני חלק מהלב של המכשפה, זאת שנשבעה שהיא לא תאהב יותר לעולם אחרי שזה קרה.
ואז חתיכה ממנה גם נשארה אצל א' (דווקא היא לא מתחרטת על זה)
עד לפני כמה זמן התגעגעתי כל כך לערפד, אמרתי לעצמי שהדלת בפניו תמיד תשאר פתוחה אבל אז שמעתי מה הוא עשה ללוקי וסגרתי את הדלת הזאת (מה שאני לא נוטה לעשות).
אני יכולה להתמודד ולסלוח מהר כשפוגעים בי אבל אם פוגעים במישהו/י שאני אוהב/ת?
אני מכריזה מלחמה פחות או יותר.
אני חושבת שזה המקום שכנראה כל "החלקים" שלי מאוחדים, אולי בגלל זה זה כל כך קל?
הדברים עם לוקי מורכבים
כל כך מורכבים
נשברה חתיכת אמון שם ואנחנו מתאמצים לתקן את זה, אני מאמינה שאנחנו יכולים... אבל... בכל פעם שקורה משהו ש"דורך" על המקום הכואב שלי שם אני מתרחקת שוב.
אני חושבת שאולי זאת הסיבה ללמה אני כרגע רוצה עוד משחקי תפקידים - קל כל כך "לברוח" לשם, לקחת מנוחה מלחשוב בתור "פניקס סגולה" ואז לחשוב בתור דמות אחרת, דמות שהיא חלק ממני אבל גם עדיין מרוחקת מספיק ממני.
אני בינתיים כתבתי נקודות לדמות שאני בונה למשחק, אין לי מושג אם מה שכתבתי טוב, אבל אני יודעת שאחד הדברים שהכי מרגיעים אותי ומשמחים אותי זה הדבר הזה.
משעשע שאת זה למדתי מא', חתיכת תיקון לתקופה שהייתי עם הפחדן
מצד שני... א' עשה המון חוויות מתקנות לדברים שקרו עם הפחדן.
זה עדיין כואב שאנחנו לא יכולים להיות בקשר (טוב פניקס, את רק כותבת את זה כמעט בכל פוסט, דבילית) אבל זה הכרחי, בשבילו ואני אעשה הכל בשביל לעזור לזה שהוא יחלים, שהוא יהיה במצב יותר טוב, שיהיה לו רק טוב, תמיד רק טוב.
זאת המשמעות של לאהוב, אף פעם לא ידעתי לאהוב בצורה אחרת.
אתמול ביקשתי המלצות לשירים, אותם הכרתי אתמול.
הם מצחיקים ברמה מטורפת (ברוב השירים שלהם) אבל השיר הזה גם נגע בלב שלי
