אתמול היה יום מלא תובנות עם המטפל
בין אם זה למה אני מכורה לדרמה (אני זאת שהעלתה את זה!), למה אני לוקחת את כל האשמה עלי תמיד באוטומט, למה יש התאבססויות לקשר ועוד הרבה דברים אחרים.
מה שקרה אתמול זה שבעצם היו צריכים שעירה לעזאזל - אני מטרה מאוד נוחה, במיוחד אחרי ששלחתי הודעה לDM ואמרתי לו "אני אשמה כי"
ולמרות שהוא אמר שהוא יחקור, אני חושבת שפשוט היה לו קל ושהוא לא באמת רצה שאני אצטרף למשחק.
היו סימנים לפני כן וגם הרגשתי ושאלתי אבל הוא טען שכן ושאם לא אז הוא יהיה ישיר איתי.
אני זועמת עליו.
מי שהתלונן/ה זה לגיטימי - אלו הם הרגשות שלהם/ן (חוץ מא' שטען שהוא רוצה שאני אשאר), אבל אני זועמת הוא לא נתן לי אופציה אפילו לדבר, להסביר.
להבין מה הם קווים אדומים.
ואני שוב אומר - זה מצחיק אותי שזה אמור להיות מקום בטוח אבל אחד הא/נשים הכי מסוכנים/ות שאני מכירה (הפחדן) היה שם.
אני זועמת כשמשקרים לי, כשעובדים עלי, כשהופכים אותי סתם לשעירה לעזאזל.
יש הרבה דברים שלמדתי ביומיים האחרונים - תקשורת של לפתור בעיות? רק פנים מול פנים, לא לצאת מנקודת הנחה אוטומטית שאני אשמה ואני זאת שפגעה, לא לשלוח ישר הודעה כזאת (מאוד קל להשתמש בזה בתור פיתרון), עניין הדרמה - זאת התמכרות וכמו כל התמכרות יש בה משהו חיובי עבורי ויהיה קשה להגמל מזה, זה נותן לי את האופציה של להמשיך להאשים את עצמי.
תמיד התגאתי ברציונאל שלי, שהוא זה שעוזר למעשים שלי בעקבות הרגשות להיות יותר בריאים.
אבל בסופו של יום? מסתבר שגם הרציונאל נדפק ושאני צריכה לבנות את הדברים.
אני הולכת להילחם, אני הולכת להפוך את החיים שלי לטובים יותר ואני לא הולכת "ליפול" שוב למקום של "אם את לא סומכת עלי אז X", אני הולכת לדרוש שלסמוך דורש מעשים, גורש הוכחות ולא פשוט "תסמכי עלי כי ככה"
אז כן, אני זועמת בעיקר על הDM בסיטואציה הזאת וגם שלחתי לו הודעה שיבהיר שהוא זה שהעזיב אותי ולא שאני עזבתי.
אני לא הולכת להיות בובה יותר, שעירה לעזאזל, משהו שכל כך נוח לנצל אותו.
אני לא חפץ
אני לא צעצוע
אני אישה מדהימה שמגיע לה יחס הרבה יותר טוב ממה שהיא קיבלה.
בסופ"ש אני הולכת לישון אצל גורה והולך להיות לנו כייף!!!!!!!!
אוהבת אתכם משפחה חלופית שלי <3
