הגעתי מראש עם ידיעה שאני לא אעשה כלום היום, גם לא ממש קלטתי את הלמה.
רק אחרי שמ' עשה לי טיפה מנטאלי כשהוא קלט שאני במצב לא טוב ואז שילב את זה עם טיפה פיזי... רק אז קלטתי את הלמה.
ידעתי שאם אני אעשה עם האחרים אז זה יהיה עונש
כי מגיע לי עונש
כי לא קלטתי שהיה בי חלק שהאמין למה שא' כתב לי.
וכשטפחתי על היד של מ' בזמן שהוא נשך אותי... הוא עצר בשניה וחיבק אותי ואמר לי "כל הכבוד שהצלחת לעצור אותי, כל הכבוד שעצרת"
ואז בכיתי
את כל הנשמה שלי בכיתי החוצה
כי שם זה לא היה עונש
איתו זה הגיע מהמקום של "אני רוצה סשן, אני צריכה סשן"
וזה לא היה סשן מאסיבי, כן?
סתם דגדוגים וקצת כאב ואחר כך נשיכה בצוואר ובעורף כי אני בראטית :)
אבל, הייתי צריכה את זה
את החופש הזה, את הידיעה שגם יתפסו אותי, את זה שאפשר לשחרר אבל לא ממקום של "מגיע לי שיכאב לי" אלא ממקום של "אני רוצה את הכאב הזה כרגע"
ואז הוצאתי את מה שיש לי על א'
ועברתי הלאה.
(אחר כך דיברתי על זה עם גורה באוטו אבל זה כבר היה אחרי תובנות)
להסתכל קדימה
להמשיך
מגיע לי לחיות
