יש לי כל כך הרבה דברים בראש מאתמול ספיציפית ומהימים האחרונים בכלל
אז איכשהו קרה שא' ואני נמצאים באותה קבוצה כלשהי וזה היה לא צפוי בשיט, אני עדיין לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה.
אני בעיקר חושבת על עצמי ומה טוב לי כרגע וזה כל כך כל כך כל כך מוזר.
החלטתי שהשנה (כלומר, שנה מאתמול) אני הולכת ללמוד לשחות וללמוד לרכב על אופניים
אתמול גם נפגשתי עם המטפל שלי, דיברנו על זה שאני רוצה להצטרף לטיול מסויים שמתכננים
ניסיתי להבין את הסיבה, את העומק, למה אני רוצה להצטרף?
והוא שאל אותי למה זה כל כך חשוב ה"למה"
אמרתי לו שזה בדיוק כמוה קטע עם הדרמה, בעבר זה שירת אותי לחשוב כל כך הרבה ולראות הרבה אופציות לדברים ולנתח אותם.
אני מגיל 16 בטיפולים שונים וזה משהו שתמיד עשיתי, עוד מגיל 8, זאת היתה הדרך היחידה לשרוד - "מאיפה עכשיו תבוא המתקפה מאבא שלי?"
הייתי בונה כל כך הרבה אופציות של "מה אם" שזה הגן עלי
היום זה נוראי, הראש שלי לא מפסיק לחפור לעצמו על "מה אם"
המטפל אמר לי - את יודעת? רוב המטופלים צריכים תרפיה של ללמוד לנתח את הדברים ולהבין את הדברים אצלהם לעומק, את צריכה את התרפיה ההפוכה, ללמוד איך לא לחשוב ואיך לשחרר ולהיות באותו הרגע
והוא כל כך צודק.
דיברנו על א' ודיברנו על הערפד ועל הפחדן - בעיקר על הסיבות ללמה אני מונעת מעצמי דברים
ללמה בכלל אני נכנסת למקום של למנוע מעצמי דברים
בנושא של הטיול הוא אמר - הסיבה לא משנה, את רוצה? אמרתי לו שכן והוא אמר לי אז או שזאת תהיה הצלחה או שזה יהיה כישלון מפואר אבל זה לא משנה, העיקר זה שאת עושה את זה.
אתמול גם ישנתי אצל גורה, וואו כמה שהייתי צריכה את זה.
גם באופן מפתיע הגיע מישהו מקסים באופן ספונטני והיו כל מיני דברים ביני לבינו... זה היה... נעים.
אני בדרך כלל לא זורמת ככה, אני יותר חושבת, אבל נתתי לעצמי להשתחרר אתמול, להכריח את עצמי לא לחשוב יותר מידי (עד כמה שאני מסוגלת)
ולפני כן הייתי גם עם הבת של גורה
וואו, פשוט וואו
זהו
אני מחוברת לקטנה הזאת
וזה אחרי שהתחברתי לילדים של א' והבטחתי לעצמי שזה לא יקרה שוב
אבל זה קרה ואני לא מצטערת על זה, היא כזאת מדהימה! כזאת מתוקה!
נתתי לה לאפר אותי ולמרוח לי לק (עשתה את זה מדהים)
ומעכשיו אני כן אמשיך לטפל בעצמי אבל אני גם אחיה, מגיע לי לחיות ולהפסיק למנוע מעצמי דברים.
ומי שרוצה להיות איתי? שיתאמץ.
לגבי שאר הדברים - הו כן, אני הולכת להתגבר על הפחדים שלי ואני הולכת לעשות לי חוויות לחיים האלה, הפסדתי מספיק.
המטפל שלי שלח לי את זה אתמול בערב בעקבות השיחה שלנו:
מחוברת רק בגלל החלק הזה של השיר:
"Those regrets I can't erase.
Only I can change the end,
Of the movie in my head,
There’s no time for misery,
I won't feel sorry for me.
I’m alive, I’m alive, oh yeah
Between the good and bad is where you’ll find me,
Reaching for heaven.
I will fight, and I'll sleep when I die,
I'll live my life, oh!"
