הרבה זמן שלא הייתי מאושרת ככה (אמנם השעות האחרונות היו קשות אבל הן עברו ואני מעדיפה להתייחס למה שהיה לפני זה)
וכמובן שבזמן שאני כותבת את הפוסט אז אני מגלה שביום ההולדת שלי א' מעביר משחק 🤦♀️
.
אז הלכתי היום למשחק תפקידים שולחני, המשך חד"פ שמישהו מקסים מעביר
וואו
וואו
וואו
וואו!!!
זה עשה לי כל כך טוב, כל כך נהנתי
יצאתי ב"היי" מטורף
אז ככה - בפעם הקודמת הגובלין שלי התערב, השתכר וסיבך את החבורה
ועשיתי משחק של זה (לשחק גובלין שיכור בזמן שאני לא שיכורה היה אחד הדברים היותר מצחיקים שעשיתי בחיים האלה)
והיום?
הגובלין שלי היה סרסור לצורך חטיפת בעל "וילת תענוגות" שבצעם בגד בגובלינים ועזר לבני האדם במלחמה
כמובן שהדרך שאני הבאתי היתה לסרסר בשתי דמויות אחרות
הלבוש של הגובלין שלי: מחוייט אבל כמו של pimp ועם שוט מחובר לצד ימין של הבגד.
היה גובלין גבר וגובלין אישה שהבחור ששיחק את הגובלין הגבר כל כך התלהב מהרעיון (שמתי לב שלבחורה ששיחקה את הדמות היה לא נוח, אז ניסיתי לכוון מחדש אחרי שעצרתי את המשחק וביררתי איתה את הדברים)
בסופו של יום - החלטנו שבעל האחוזה היה מסומם והגובלין הגברי קשר אותו (העלו צחוקים על שיבארי, אני כמעט נחנקתי מכוס מים) ועשה לו חניקה אירוטית שהמשיכה קצת יותר מידי
מפה לשם, ברחנו כשבעל האחוזה מעולף ואנחנו אומרים "שוב פעם הוא הרג זונה!" והגובלין הגבר העמיד פנים שהוא בעל האחוזה
כל זה היה עובד אם הוא לא היה נכנס לתוך סרטים ומנסה לשכנע אותם שהוא בעל האחוזה! (נקודת החולשה של הגובלין, הוא שיחק את זה מושלם)
הדמות שלי בתגובה: "X שוב פעם אתה הורג זונה שלי? אתה תשלם לי על זה!"
ניצלנו את הרגע וברחנו
אחרי שהגענו אל המלך והוכחנו את הבגידה של היועצת שלנו אז הוא שלח אותנו למרתף כי הוא סומך רק עלינו עכשיו בשביל לחקור חפץ קסום.
מפה לשם - דג ששוחה בדם, הוא אל של הגובלינים, בשביל שהוא יעניק לכל גובלין כח על אחד אז צריך להקריב את אחד הגובלינים (וכמובן שרק אנחנו, הדמויות של השחקנים, היינו בחדר).
אז ביררתי באופפליי שכולם בסדר עם צעד מסויים שרציתי לעשות ואז קרה הדבר הבא:
הדמות שלי חושבת לעצמה:
אחרי כל מה שעברנו וככה לריב? ככה אנחנו מוכרים אחד את השני? אני לא מוכן לזה! כל הבגידות האלה, חייבת להיות דרך אחרת
שתי שניות אחר כך הגובלין שלי צורח בזמן שהוא לוקח את סכין ההקרבה שהיו חייבים להשתמש בה:
"זה לא איך שרציתי לצאת מהצבא"
ואז הוא חותך את הצוואר של עצמו
אני חייבת להודות שלשחק את זה (כולל להשמיע את קולות הגסיסה) היה מושלם וגם פתאום קלטתי שיש מקרים שאני בסדר עם להרוג דמות שאני משחקת.
הDM המדהים שתכנן את כל זה הביא לי דמות מוכנה של מלכת בני האדם והתיאור שלה היה של דמות מ-300, לא ראיתי את הסדרה אז ביקשתי הסבר:
היא עקשנית, נחושה, היא לא רעה והיא לא תוותר על להילחם גם אם זה במחיר של המוות של עצמה (היתה מטרה מסויימת למלחמה הזאת, זה לא סתם היה להרוג גובלנים, בני האדם היו צריכים משאבים ונו... סיפור)
אז התשובה שלי היתה: "אה, לגרטה!"
מפה לשם, השם של המלכה שונה משם שהDM בחר לשם "לגרטה" (מהסדרה "ויקינגים").
לא סיימנו את הקרב
אז התכנון הוא להמשיך אחרי חודשיים כשאחד השחקנים יחזור מחופשה בחו"ל
אבל... וואו
והקטע?
לא חשבתי שאני אהיה כזאת שחקנית טובה!
שיחקנו שיטה אחרת (fate) וזה היה פשוט נהדר
אני כל כך נהנת ממשחק דמות
ואז מתחת לדירה שלי אמרתי לעצמי "אני גאה בעצמי ואני אוהבת את עצמי"
.
חוץ מזה, יש עוד מיליון דברים שקורים במקביל
א/נשים מתחילים/ות איתי וזה כל כך מחמיא פתאום
אני החלטתי שאני רוצה לקנות בגד ים וללמוד לשחות
החלטתי שאני רוצה להתחיל כן ללכת לטיולים וכאלה ולראות אם אני כן נהנת
ללמוד לרכב על אופניים
בקיצור...
omg אני חייה
.
השיר הזה דיבר אלי
וגם הבארדית שם... היא כמעט העתק של הבארדית שלי במשחק עם א'
זה גרם לי לחיוך עצוב כזה... חיוך של געגוע מתוק.