אחרי שבוע כל כך עמוס, קרסתי לשינה מסויימת
ישנתי איזה כמה שעות טובות
וקמתי לתמונה של א'
הנשימה שלי לשנייה נעלמה
התגעגעתי לעיניים שלו, ממש התגעגעתי.
ואני מפרשת את המבט לדברים שאני רוצה לראות... אהבה?
יש שם גם כעס ובלבול ואולי אפילו געגוע
אבל יש שם גם אהבה?
האם יכול להיות שהוא עדיין אוהב אותי? ברמה כלשהי?
.
ישנתי טוב, בלי סיוטים, בלי בלגן במוח
אני מניחה שאחרי כל השבוע העמוס הזה אז המוח שלי והגוף שלי כבר היו זקוקים לשינה
יש לי חיוך על הפנים, כל התקופה האחרונה וכל הציפייה הזאת למה שיבוא!
זה מתחיל להרגיש שאני חיה
וזה כייף, זה כל כך כייף
ואני רוצה לשיר, אני מקליטה את עצמי לחלק מהקבוצות שרה.
אפילו לכאן בא לי להקליט את עצמי שרה.
לעשות את זה?
טוב, יאללה.
.
*לוקי שומע אותי שרה ומשמיעה לו את ההקלטה אחרי זה
"אני רוצה להביא לך מיקרופון יותר טוב"
הוא תמיד אוהב את איך שאני שרה <3
.