אז גם עשיתי הליכה היום וגם עשיתי אירובי בערב
וזה הרגיש... זה מרגיש... וואו.
אני זוכרת את ההרגשה הזאת, אני זוכרת אותה מגיל 20
את האהבה הזאת שהיתה לי לחדר הכושר לפני שהפחדן נכנס לחיים שלי.
לאט לאט אני בונה את עצמי מחדש, בצורה משופרת יותר וחזקה יותר.
אני כבר לא חפץ שבור
אני כבר לא משהו מקולקל
אני מישהי שבונה את עצמה, לאט לאט, ביציבות ועם המון אהבה.
מגיע לי להיות מאושרת
מגיע לי לאהוב את עצמי
מגיע לי ליצור מחדש את התהליך מגיל 20 רק בצורה חכמה יותר ובלי ליפול למניפולציות מטופשות.
(פחדן - אתה באמת חושב שהיום המניפולציות שלך היו עובדות עלי? פףףףףףףףףףףףףףףף)
אני עושה דברים שלא עשיתי לפני... זה מתבטא כרגע כמעט בכל תחום בחיים שלי
וזה לא שהדיכאון לא קיים, כן?
הוא קיים, הוא חלק ממני והוא תמיד יהיה חלק ממני
גם הפלאשבקים וגם הCPTSD
אבל... אני לומדת לחיות איתם, בשלום.
לתת להם את המקום שלהם, לתת חמלה מסויימת
הו וואו, לתת חמלה לעצמי? יכול להיות שזה מה שקורה כאן?
אם כן, זאת המתנה הכי יפה שיכולתי להעניק לעצמי
.
השיר הזה ישר מזכיר לי את א'
אולי זה זמן טוב כן להקדיש לו את זה
גם אם הוא לא יקשיב לזה
