לפני שנתיים. 1 באוגוסט 2022 בשעה 4:08
יום שלישי של הליכה
התחלתי מאוחר היום
בכיתי כל כך הרבה אתמול בלילה תוך תקווה שאני אקום להודעה ממנו שאומרת "אני לא חוסם כבר אבל תפוצצי ההודעות"
שלפחות יהיה את זה.
אני צריכה להתרגל לחשיבה שזה לא יקרה ולהכין את עצמי למצב שאני אראה אותו.
דביל, הרי גם ככה אנחנו נפגש, יותר מידי דברים משותפים ויש את הדבר ההוא בסוף החודש.
הבטחת שאתה לא תנטוש אותי לעולם
שאתה תמיד תשאר בחיים שלי
איך אנחנו עדיין במקום הזה?
כואב לי, אני צריכה ללקק את הפצעים שלי ולהחלים.
