א',
נלחמתי עליך, באמת שנלחמתי.
אתה יודע כמה אני נלחמת על א/נשים, היינו שלושה חודשים ביחד והספקת לראות את זה
בשיחות הראשונות שלנו התחרנו על מי יעזוב ראשון
אני טענתי שאתה תעזוב אותי (צדקתי)
אתה טענת שאני אעזוב אותך (טעית)
אבל נתת לי את המילה שלך לגבי משהו אחד ודאי - אתה לעולם לא תעלם מהחיים שלי
הפרת את ההבטחה הזאת
וסמכתי עליך, בחרתי לסמוך עליך
בחרתי גם לסמוך על זה שזה ישתנה, שאתה תחזור לחיים שלי כי נו, אני עדיין חשובה ואולי יש רגשות כלשהן
הרי מה שהיה ביננו היה חזק, לא?
אולי זה היה חזק רק עבורי, אולי רק אני יודעת לא לוותר על א/נשים כל כך מהר.
זה חלק ממני, חלק מהיופי שלי וזה גם חלק שאני לא באמת רוצה לשנות.
הרבה ויתרו עלי, גם הערפד ויתר עלי (והדלת בפניו סגורה מסיבות אחרות לחלוטין שזה כבר של לוקי אם לשתף או לא) ונלחמתי עליו, הו כמה שנלחמתי עליו
ואתה יודע? הוא גם אמר לי "אני לא כמו אחרים" "אמרת שאת סומכת עלי בעיניים עצומות, לא?" "אני לא אנטוש אותך אף פעם, את תמיד תהיי במעגל הכי קרוב אלי"
זוכר כשהייתי אצל השועל? וכל כך נפגעת כשאמרתי שאני לא סומכת ואז החלטתי, אוקיי אז אני סומכת
ואז שברת את זה
לא פעם
לא פעמיים
לא שלוש
אלא ארבע פעמים תוך חמישה ימים רצופים
.
זה לא שאני מלאכית, כן?
יש לי התמכרות לדרמה שאני מטפלת בה
יש לי את ההתאבססות שלי ואת זה ששלחתי לך אינספור הודעות (אגב, לא עושה את זה היום, אבל היי למה שיהיה אפשר להסתכל על ההתקדמות כמו שאני עושה אצלך כשאתה יכול להשאר תקוע איפה שלך היה קשה)
גם זה שהתעקשתי לספר לה ודאגתי לגבי המועדון - וואו, פאק רציני שלי, זה לא היה צריך לקרות וזה שיעור כואב לכולנו
אבל ההודעה שלה? פאק איט, כמה מניפולציה, כמה פגיעה.
ואז להבין מי לעזאזל משקר ואני שולחת צילום מסך לכאן ולשם כדי להבין מה המציאות
ואז אני עם ההיסטריה שלי, מבקשת מאשתו של בעלי לשעבר להתקשר אליך כדי להכנס בך ומלוקי בהודעה להכנס בך
את הקולר שברתי לרסיסים
על כל השורות האחרונות? אני לוקחת אחריות, זה פאקים שלי
דברים שלא היו צריכים לקרות, דברים שאני מצטערת עליהם
סליחה על זה, בכנות מכל הלב, סליחה.
זאת היתה הטעות שלי
אבל אתה?
באותו יום חמישי נפרדת ממני בטלפון (בפאקינג טלפון!) בלי שזה בכלל יהיה קשור אלי
בסוף חזרנו, היה סופ"ש מדהים (עם הפסקות באמצע)
ואז בראשון אני עשיתי משהו שבאמת היה מעשה גרוע ושלא היה צריך להעשות - אני מודה בזה.
ואז שוב נפרדת ממני בטלפון
אני הגעתי למצב שאני מתחננת שנשאר ביחד ושניתן לזה חודשיים
הסכמת, בכח, אבל הסכמת (אגב, פה זה גם היה טעות שלי, למה להתחנן על משהו כזה לעזאזל????)
אחרי כמה שעות נפרדת ממני בוואטסאפ אחרי שאתה והיא רבתם - "בגללי" (לא דרלינג, זה היה בגלל כולנו)
כתבת לי המון דברים רעילים בזמן שאני התחלתי עם צילומי המסך כי כל אחד/ת אמר/ה משהו אחר
ואז בשני, מתישהו לפנות בוקר, התחננת שנדבר, שההודעות ששלחת לי היו רעילות
התכתבנו ואני נכנסתי בך וביקשת שנעבור לטלפון
ביקשת שכן נשאר חברים שנמשיך את משחק התפקידים השולחני (עד שבניתי דמות שהתחברתי אליה וכל כך רציתי לשחק, נתתי לך שם גם סוג של אינטימיות שלי שאתה בכלל לא ראית)
שאלתי אותך מה אתה היית אומר לעצמך - אמרת לי שהיית אומר לזרוק אותך מכל המדרגות
אמרתי לך שאתה בעצם מבקש ממני to take a leap of faith
אמרת שכן
ואני אמרתי לך - בסדר, אבל אם אתה שובר את זה אני מגיעה אליך הביתה וזורקת עליך משהו
עברו מה? תשע שעות? אולי פחות? וגם זה נשבר
אמרתי לך שהיא לא תסכים, אמרת לי שאף אחד לא יכול לבחור בשבילך מי יהיו החברים שלך
וגם את זה שברת (והתירוץ הזה ששלחתי הודעה והפרעתי? בוא, שם זה לא היה נכון)
אחר כך אני עשיתי הרבה שיט - שלחתי מלא הודעות! מלא!
התחננתי שנשאר בקשר של ידידים
אמרתי לך שאני מבקשת ממך הפעם to take a leap of faith ולא היית מוכן.
באופן פתאומי, אחרי שסיימנו את השיחה האחרונה שהיתה ביננו בצורה יפה, פשוט חסמת אותי בפייסבוק ואני לא הבנתי מה לעזאזל קרה
אבל כבר הייתי במקום אחר, אז הוצאתי את זה כאן, איפה שאני יכולה להוציא את הכאב שלי במקום לשלוח לך הודעה.
קצת לפני זה היה את כל הסיפור של הפחדן ומשחק התפקידים ומה שהלך שם - על זה אני לא מצטערת אגב, אני חושבת שאני קיבלתי חרא של יחס ויצאתי שעיר לעזאזל לגמרי.
אני כן מתחרטת על כל ההודעות ששלחתי בפרטי, זה היה מעבר למוגזם
אחר כך, היינו פשוט באותה קבוצה, בהפתעה מוחלטת ואני החלטתי שאני לא יוזמת תגובה אליך
אתה היית הראשון שהגיב לי על משהו
ואז אני זרמתי והתחלתי לראות שאני כבר רושמת שם יותר מידי, אז חזרתי לכתוב את הדברים הרגשיים שלי יותר כאן, בבלוג שלי, במקום הפרטי והבטוח שלי.
אחרי שיצאת בכיתי את הנשמה שלי, לא כי יצאת אלא כי לא טרחת לדבר איתי ולהוריד חסימות
לא הבנתי למה בקבוצה סבבה ולמה בוואטסאפ אני לא חסומה אבל בפייסבוק בפרטי בטלגרם אני כן
זה כזה דיסונס
לאן אני הולכת עם כל זה?
לאסימון שנפל לי היום.
נתתי לך הרבה, מה זה הרבה? נתתי לך את כל מה שיש בי
זאת היכולת הכי טובה שלי - אני יודעת לתת, אני יודעת להרים, אני יודעת להשקיע, אני יודעת לאהוב.
ואני יודעת לא לנטוש.
ואתה?
לא משנה איך תהפוך את זה - שיקרת.
בסופו של יום, נטשת
וכן, כרגע אני גם חושבת עליך כפחדן
יודע מה תכננתי ליום ההולדת שלך מעבר לשוט שדיברנו עליו?
רציתי להכין משהו שעשו גם לי ואני עשיתי לשועל - לקשט צנצנת יפה ולכתוב כל כך הרבה פתקים חיוביים עליך, חיוביים אבל עמוקים, לא סתם "אתה חמוד", הקטע המטומטם שעד היום בבוקר עוד רציתי לעשות את זה
אבל בכנות?
אתה כבר לא שווה את ההשקעה שלי.
אתה לא שווה את הלב שלי
אתה לא שווה את הנתינה שלי
אתה לא שווה אותי.
אתה לא שווה את כולי
הפסדת
ואתה לא מבין אפילו איזה מחיר אתה משלם על ההפסד הזה
כי אני? אחרי שנפרדנו אני ניסיתי עוד לדאוג מאחורי הקלעים, גם דיברתי עם ההוא שעשה ממני שעירה לעזאזל שיכניס אותך לקבוצות של משחקי תפקידים, שידאג לך, כי אני יודעת
אני מכירה אותך יותר ממה שאתה מכיר את עצמך
ידעתי שזה מה שיעשה לך טוב, זה מה שירים אותך מהמקום שלך
גם כשהיינו ביחד - אני זאת שדחפה אותך לעשות דברים שטובים לך
וזה לא שלא נתת לי בקשר, כן?
נתת לי המון ואני תמיד אעריך אותך על זה
אבל מה שעשית אחרי זה?
וואו, הפסדת את אחת הנשים הכי אוהבות, הכי מכילות, הכי נותנות, הכי דואגות (וכן, אני דפוקה, יש לי גם את השריטות שלי אבל היתרונות תמיד יעלו על החסרונות) והכי תומכות.
אז בסדר, תשאיר אותי חסומה
תהיה פחדן (כן, הפעם אני כן קוראת לך פחדן) ואל תתמודד איתי
אני אבכה היום
יהיו לי עוד ימים שאני אבכה (בתקווה יום ההולדת שלי לא יהיה אחד מהם)
אני עדיין אאחל לך את ההכי טוב שיש, כי זה כן מגיע לך, מגיע לך להיות מאושר, גם אם אני לא חלק מהחיים שלך
ואני מקווה שזאת שאתה יוצא איתה (שוב, מתבססת על דברים שכתבת בקבוצה) תעשה לך טוב
ואני מקווה שאתה למדת לקח - לא להבטיח דברים שאתה לא יכול לקיים ושאם אתה חותך משהו או מנהל ריב? אז פנים מול פנים ולא מאחורי מקלדת או טלפון
אני תמיד אוהב אותך, למרות שאתה כבר לא ראוי לאהבה הזאת.
אבל אתה הפסדת אותי
יום יבוא, יום יבוא ואתה תבין איזה מחיר שילמת.
