הכתיבה בבלוג משחררת אותי
אני יכולה להוציא כאן את כל הרגשות שלי, כל ה"דרמה" שלי
זה נגיד מה שעשיתי לגבי א'
"הקאתי" את כל הרגשות המזוקקים שלי כאן בשביל שאני אוכל להגיב בצורה יותר הגיונית בחוץ
ובאמת שבשבועיים האחרונים הצלחתי
אבל מה קורה כשאני לא יכולה לכתוב כאן? וכשאני לא יכולה לפרוק מול אותם א/נשים שאני אוהבת?
אני כרגע מותשת
הדוב נלחם עלי, אני רואה את זה בהתכתבות איתו.
"משפחה חלופית"
התחלתי לאבד את האמונה בזה עד שהוא כתב לי משהו כרגע, לפני דקה בערך, שגרם לי להרגיש אחרת
אולי זאת כן משפחה חלופית?
אולי זה כן משהו שאפשר להאמין בו?
איבדתי כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות, יותר מידי א/נשים שהיו בחיים שלי
חרדת הנטישה שלי תמיד היתה גבוהה אבל היא נהייתה יותר גבוהה מאז הערפד
ואחרי א'... טוב זה בכלל...
(כן, היה ממש "מוצלח" להפסיד את כולם שם ולא רק אותו)
אז קרה משהו אתמול שמאוד מאוד מאוד פגע בי
ולחץ לי על חרדת הנטישה באופן מאוד חזק
אבל גם הגורה וגם הדוב נלחמים עלי וזה... אני לא זוכרת שזה קרה (בת'כלס עם הארמלס כן) בחיים שלי.
אז כמו שאני אומרת - תנו לי עוד סיכוי
אני אתן עוד סיכוי, סיכוי להאמין ולבטוח במשפחה החלופית שלי
אני אוהבת אתכם
.
א' - תפסיק לקרוא כאן (כשעושים לייקים בטעות זה מתריע במייל), אני כבר מבינה שאתה עושה לי דמוניזציה מוחלטת (חסימות בכל מקום מוכיחות את זה) ומוחק לחלוטין את כל הטוב שכן נתתי לך.
בסופו של יום, i don't give a fuck, אבל בחייך, תפסיק להכאיב לעצמך.
.
מוקדש למשפחה החלופית שלי, לcoven שלי, לסירנה שלי, לקוסם שלי, לפרפר שלי ולזאב שלי
"'Cause friends are the family
That you choose and I thank God that you chose me
I'm thankful I chose you
Oh oh oh
Friends are your family
And any time my heart is black and blue
You'll be there for me
Oh oh oh"
