הלב שלי היה ברסיסים, חלקים מפוזרים להם בכל מקום
ואז אתם הגעתם, עזרתם להתחיל לחבר אותו בחזרה
קודם למצוא את החלקים, אחר כך להרכיב בעדינות
וזה נפל ונפל ונפל
עד שהצלחתם בסוף לחבר אותו והתחלתם לצפות אותו בשבילי כסף
באמונה היפנית, כשכלי נשבר אז מדביקים אותו ומצפים את השברים בזהב
אני אוהבת יותר כסף, אז זה מה שעשיתם עם הלב שלי
ולאט לאט הוא מתאחה לאיטו, אוהב כל קו כסף שישנו
מחבק ומלטף את פסי הכסף
אני רואה איך אור קסום, מלא בצבעים, מבצבץ ממנו
ואני זורחת, מתחילה לחוות, מתחילה להבין מה זה אומר לאהוב הרבה
אהבה אמיתית, אהבה הרבה יותר טהורה
אהבה של העצמה ולא קנאה הרסנית
אהבה בריאה שנותנת את ההרגשה של "מגיע לי"
ולא אהבה מפחידה שמביאה איתה את ההרס העצמי והבריחה
וגם אם אני מנסה להרוס, לשבור את האהבה כי היא מפחידה
אתם עוצרים אותי, מזכירים לי שאתם שם, שאתם עומדים בסערות שלי
שאתם רוצים לעמוד בסערות שלי
שהמילים שלכם לא ריקות מתוכן
שאתם נלחמים עלי, על מי שאני
שאתם מקבלים ואוהבים אותי - כפי שאני
ואני מתחילה לבכות אבל הפעם דמעות של אושר
כי אני אהובה ואני מרגישה אהובה
ואני יודעת שהיקום מתחיל לזמן לי דברים חדשים
ודברים טובים מתרחשים מסביבי
וכשאדם חדש פתאום נכנס לחיי
הרגש של האהבה מתחיל להתעורר, הלב שלי מתחיל לפעום שוב, בצורה שונה
וזה מפחיד ומרגש אבל הפעם הפחד הוא שונה, הוא מלווה בציפייה
עדיין קיים הפחד שזה יגמר, שזה יעלם באופן כל כך לא צפוי כמו שקרה לאחרונה
אבל קיים גם הפחד המרגש של "מה הדבר הבא שיקרה"
לאן אתה תקח אותי?
לאן אתם תקחו אותי?
לאן אני אקח את עצמי?
אני לא יודעת את התשובה לאף אחת מהשאלות
אבל לראשונה?
לראשונה אני פשוט רוצה להיות בתוך זה ולא לחשוב "מה יהיה"
לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 17:00
