*הבהרה - לא מדובר בסיפור בדס"מי! אלא בכתיבה חופשית לחלוטין שממש לא מתארת שום מצב בדס"מי שאמור להיות
כשהלוחמת התעוררה, כולה היתה מלאה בדם, זרע ושתן.
כל הגוף שלה כאב והיא נזכרה מה קרה.
יותר מהכל הלב שלה דימם, אחיה הדרואיד, המלך אדוארד רצח אותו.
היא היתה שבורה לחלוטין אבל התנחמה בכך שאחותה כבר רחוקה מכאן וקיוותה שהיא לא תעשה שטות ותחזור
היא ניסתה להבין איפה היא נמצאת אבל הכל היה חשוך, היא רק יכלה להבין שהיא כלואה בכלוב.
הכל שרף לה, היא הרגישה שקשה לה לנשום, כנראה כמה צלעות שנשברו, אבל להפתעתה היא הרגישה חבישה מסביב לבית החזה שלה.
קול שבקע מהחושך הבהיל אותה
"התעוררת חור מטונף?" זה היה אדוארד, היא יכלה לשמוע אותו מחייך ברוע טהור.
הוא ניגש אליה והוריד לה את כיסוי העיניים שהיא לא ידעה שהיה עליה
האור סינוור אותה והיא הרגישה שהיא עומדת להקיא, היתה לה בחילה נוראית מהכאבים, מהאור, מכל מה שקרה
"אתה חתיכת זב-"
אדוארד קטע אותה בסטירה חזקה
לא למדת? המוות של אחיך לא הספיק? את רוצה שאני אתפוס א/נשים נוספים/ות שאכפת לך מהם/ן ואראה לך איך אני מתעלל בהם/ן והורג אותם/ן באיטיות?
הלוחמת שתקה, דמעות כועסות ירדו מעיניה
"מה קרה? בלעת את הלשון שלך? את באמת חושבת שהכעס שלך יכול לעזור לך? רציתי בעיקר לבוא ולומר לך שאנחנו כבר קרובים מאוד לתפוס את אחותך, עד אז, את תשארי כאן, בתוך הכלוב הזה ותאכלי מהקערה הזאת"
אדוארד הוריד את המכנסיים שלו והשתין בקערה והלחמת, בלי שום ברירה, שתתה את השתן שלו מהקערה, נגעלת מכל שניה.
"אתה לעולם לא תצליח לתפוס את אחותי, לעולם"
אדוארד צחק ואמר: "באמת? את כבר תראי"
.
בינתיים המכשפה ישבה בקרחת היער, בכתה.
היא איבדה את כל המשפחה שלה במכה אחת, שוב פעם.
היא תכננה את הנקמה שלה, היא יודעת שהיא למדה גם את הכישופים האסורים.
היא תכננה תוכנית ונשבעה לעצמה שהיא תציל את אחותה ואחיה.
לקראת שעות הערב היא הסתננה לממלכה, משתמשת בכישופים בשביל להכנס, היא הצליחה לעלף את הלוחמים והמשיכה הלאה.
הפכה את עצמה לרואה ולא נראת והתחילה לחפש את הלוחמת.
לבסוף היא שמעה אותה מייבבת באחד החדרים, כשהיא באה לפתוח את הדלת, היא ראתה רק את המלך אדוארד
היא ניסתה להטיל קללה אבל גילתה שהכשפים שלה לא עובדים, היא ניסתה להטיל כישוף אחר
אדוארד התחיל לצחוק "מופתעת?"
"דאגתי שכמה מהוורלוקים הכי חזקים שלנו יוכלו לבטל קסם בתוך הטירה"
המבט של המכשפה הופך להיות נחוש יותר "אני לא צריכה כשפים בשביל לנצח אותך, עכשיו תגיד לי איפה אחותי ואחי או ש-"
אדוארד התקרב אליה "או שמה?"
"או שהמוות שלך יהיה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר אכזרי ועם הרבה יותר סבל"
אדוארד צחק צחוק מרושע "שומרים!"
המכשפה צחקה "אתה חושב שהם יוכלו לעצור אותי?"
מאחוריה אחד השומרים הפיל ראש מתגלגל, המכשפה הסתכלה על הראש ופערה את העיניים שלה בתדהמה וצרחה את השם של אחיה.
היא היתה כל כך בהלם שהיא לא שמה לב שאחד השומרים בא לתת לה מכה בראש והיא התעלפה
אחרי שהיא התעוררה, היא מצאה את עצמה קשורה לקיר עם וו עם קולר עליה והיא ראתה את אדוארד מסתכל עליה במבט משועשע
"אז עכשיו כשגם השגתי אותך... את צריכה לדעת שאחותך עדיין בחיים ושאני הולך לשחק איתך"
המכשפה הסתכלה בעיניים רושפות "אתה יודע שבסופו של דבר אני אביס את הקסם של הוורלוקים שלך ואני אשחרר את עצמי"
אדוארד חייך ואמר: "את מרגישה את הקולר הזה? זה קולר שחוסם קסם וגם יש לו עוד טריק נחמד" הוא לחץ על כפתור והמכשפה הרגישה איך זרם של חשמל עובר בכל הגוף שלה, מכאיב לה.
לאט לאט אדוארד העלה את הרמה עד שהמכשפה כבר צרחה.
"מעניין, את יותר עמידה מאחותך, למרות שהיא הלוחמת"
המכשפה שתקה, לא מוכנה לתת לו את העונג של לשמוע את הסבל שלה ולראות את ההשפלה שלה
הוא התקרב אליה ונתן לה אגרוף חזק בבטן, היא לא הצליחה לנשום, נחנקה וירקה דם מהפה שלה.
"נכון שאת נכנעת לי?"
המכשפה הסתכלה עליו בבוז ואמרה: "בחיים לא"
"אנחנו נראה עוד לגבי זה"
אדוארד לקח סכין וחתך את הבגדים שלה, תוך שהוא חותך את הבטן שלה, דם זלג ממנה אבל היא החזיקה את הבכי שלה.
הוא הסתכל עליה ונישק אותה. בתגובה היא נשכה את הלשון שלו
הוא הסתכל עליה בזעם ונתן לה רצף של סטירות, אבל היא עדיין לא בכתה
הוא החל לרדת אל השדיים שלה, נושך חזק את הפטמות, היא הרגישה שעוד שניה הוא קורע אותן.
הוא לקח שתי משקולות שמחוברות למצבטים ושם על כל פיטמה שלה, בשלב הזה היא לא יכלה והיא צרחה
המבט של אדוארד היה מבט של רשע טהור והוא צחק צחוק אפל ביותר
הוא התחיל להצליף בה עם שוט שיש בו ניטים חדים, כל הגוף שלה התמלא בחתכים
אחרי שהיא כבר היתה על סף עילפון מהכאב, הוא ליטף את השיער שלה והחדיר את המוט של השוט במכה אחת לתוך הכוס שלה.
בשלב הזה היא צרחה והתעלפה.
"אל תדאגי מכשפה יפה שלי, אנחנו נמשיך כשאת תתעוררי" אמר אדוארד באותו משתין עליה