שלושת השבועות האחרונים היו יותר מידי עמוסים
קרה הרבה, יותר מידי במובן מסויים.
אתמול + היום זה השיא של זה.
כשא/נשים מכירים/ות אותי בין הדברים הראשונים שהם/ן יודעים/ות זה שאני מרגישה בעוצמות הכי גבוהות שיש, כל הזמן, תמיד.
כשיש שלושה רגשות במקביל זה קשה מספיק אבל 10 רגשות במקביל?
פאק, מתי היתה הפעם האחרונה שזה כרגע? החתונה עם הארמלס? כשנפרדנו?
זה קשה להרגיש ככה, כל כך הרבה רגשות בעוצמות שאני מגיעה אליהן.
אני לא חושבת שא/נשים שלא מרגישים/ות את זה באמת יכולים/ות להבין את זה.
זה להיות על היי רגשי כל הזמן - אם שמחים אז הכי שמחים, אם שונאים אז הכי שונאים, אם כואבים אז הכי כואבים.
אין אמצע, אין איזון, זה הכי למעלה ותמיד
אבל אני תמיד יכולה לשלוט על התגובה שלי.
בתקופה האחרונה, השימוש בבלוג שלי כדרך הוצאות רגשות קיצוניים היתה מעולה... אבל לא ציפיתי להרגיש אתמול ככה
אהבה, ציפייה, פחד, כאובה, בדידות, שמחה, שנאה, לא רצויה, אהובה, מופתעת...
כשכל אחד מהרגשות בעוצמה הכי גבוהה שיש.
איך להתמודד עם זה?
יש כמה החלטות שעשיתי
יש כמה התנצלויות שנתתי אבל שבת'כלס אני צריכה להוכיח במעשים.
יש כמה מעשים שאני ביקשתי.
זה הרבה... זה יותר מידי כרגע והיום יש עוד את הפליי פארטי.
אני רוצה לברוח כרגע, לברוח ושלא ימצאו אותי
הייתי 8/10 אתמול ולא הצלחתי לתקשר את זה עד הנסיעה חזור
לא הצלחתי לתקשר אתמול וזה היה חתיכת כישלון שלי ונדבר הכי דפוק שעשיתי.
אבל אני כן, בוחרת בדרך שונה של התמודדות פרקטית.
אני כן אהיה בפליי, אני לא אברח ואני אוכיח שאני כן מסוגלת לעשות את זה.
בשבילה
כי מגיע לה יחס הרבה יותר טוב ממה שהיא קיבלה ממני אתמול.
ואני רק מקווה שזה לא מאוחר מידי, גם אם היא אומרת שלא.
יש לי הרבה על מה לחשוב
הרבה.
אחד מהם זה - "את חייבת לשחרר את א' ואשתו אבל באמת לשחרר, כי מה שקרה אתמול? אסור שיקרה שוב"
*פוסט חיובי והרבה יותר טוב על נסיך האופל שלי שגם היה שם יגיע יותר מאוחר
כרגע זה הזמן של הכאב ושל הפחד לצאת.
פרה פרה.
