היה סופ"ש מלא בכל כך הרבה דברים
א/נשים שפגעתי בהם, א/נשים שפגעו בי
כל כך הרבה רגשות במקביל שגרמו לי לקריסה של הגוף במהלך הפליי פארטי (ליפול על הרצפה ואז לתקשר דרך מצמוץ בלבד זה לא דבר כייפי) ויום למחרת (בלי קשר לנפילה) כאב לי הכל ברמה שלוקי היה צריך ללוות אותי לשירותים בבית.
מצד שני, נראה שללוקי ולרקדנית ממש טוב בלי עיין הרע ושהיחסים שלהם פורחים כל כך, כייף לראות אותם ככה
מצד שלישי... הרגשתי כל כך בודדה בשישי ובשבת, זה עוד התחיל בחמישי בערב אבל שם לפחות נסיך האופל שלי קצת עזר לי (פעם ראשונה לראות אותו וזה היה כל כך טוב) ועל הדרך פגעתי באחותי האהובה ובפרפר שלי אבל לא הצלחתי לתקשר איתן את הדברים.
היינו במסיבת פולי ואני הלכתי לשבת בצד עם נסיך האופל שלי, אבל זה לא היה רק כי רציתי לשבת איתו אלא היו עוד סיבות
למשל, לפני שהוא הגיע הרגשתי לא שייכת ולא רצויה
או שלא הייתי מוכנה ללראות את אשתו של א' (וכמובן זה ישר זרק אותי לחשוב על כל המשפחה)
או הפחד ממים שגם ככה קיים ואז התווספה הרגשת ה"מה אם"? עוד לא הייתי מוכנה לשלב של להתמודד עם א' וידעתי את זה.
האם אני עדיין אוהבת אותו? וואו כן
האם אני רוצה שנחזור? וואו לא
אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם לראות אותו עדיין, זה יושב לי על מקום כל כך עדין כרגע, אני עדיין מתקנת את הנזק שהוא... ששניהם עשו שם.
ומצד רביעי נסיך האופל שלי... וואו, מאיפה להתחיל?
הוא חכם, מאתגר, סקסי, רגיש, עם לב טוב, חתיך, יפה, מצחיק, שנון, עם חשיבה מהירה... התאהבתי בו ומהר מאוד.
כשאני מתאהבת אז אני מתאהבת, אין לי אמצע ואני גם לא רוצה אמצע שם (כמו כל רגש בת'כלס) אבל אני משתדלת לא ללחוץ, אני יודעת שיקח לו זמן וזה בסדר, זה לגיטימי.
התערבנו על משהו ובתור הפסד אני הצעתי שאני לא אתחצף ל - 24 שעות
כמובן שהפסדתי
אבל... כמו ג'יני (צריך להיזהר עם ניסוחים!) הוא הפך את זה ל"אסור לך להתחצף לאף אחד/ת, גם לא לעצמך" (כמובן שלוקי מחוץ למשוואה)
כל מי שמכיר/ה אותי יודע/ת שזה בלתי אפשרי ועוד היה פליי פארטי באמצע + לישון אצל אחותי.
היו לי עשר פסילות בסוף, יש גם עונש (אבל פאק, עונש שאני גם אהנה וגם אסבול ממנו).
הדבר הנוסף היה הקול הנגדי שנוצר מול הפחדן.
אמרתי לו שבתור נשלטת לא מגיע לי להנות, זה לא רלוונטי ובטח לא לעשות משהו בשביל שאני אהנה (זה לא היה הניסוח המדוייק אבל זאת כוונת המשוררת)
ואז הוא הסביר לי רציונאלית את הדברים
עכשיו... זה לא שלא הסבירו לי לפני כן, כן?
קיבלתי את ההסבר הזה כבר בעבר, לפחות בניסוחים שונים
אבל הוא הכי קרוב לפחדן שהיה לי, מבחינת ההתמסרות שלי, מבחינת הרצון שלי להתמסר (בוא נגיד שזה שאני הצעתי שנגיע למצב של למתוח את הגבול של החגורה ובסוף להשתמש בה זו חתיכת התמסרות)
המטפל שלי אמר שזאת פעם ראשונה שאני מדברת על הפחדן והא מרגיש שזה קרה לפני שבועיים-חודש ולא כאילו זה קרה לפני 13 שנה.
הוא הגדיר את זה כ"חשיפה לטראומה" וכ"חוויה אלטרנטיבית"
"את עושה תהליך של ריפוי וזה מדהים"
זה מדהים שהדבר היחיד שהצלחתי לכעוס על הפחדן במשך יותר מעשור היה שביום ההולדת שלי הוא הזמין פיצה ואני אכלתי אצבעות מוצרלה, עד לפני שנתיים שנאתי פיצה, ממש.
ואני יודעת שנסיך האופל שלי לא יעשה את זה וזה יוצר כזה דיסונס שאני עדיין לא בטוחה איך להתמודד איתו.
מה שכן?
אני כרגע נהנת מהביחד שיש לי איתו
ואני רק רוצה לפגוש אותו שוב ולצאת לדייט אמיתי