מעניין אותי אם אתה חושב שלא לגמור זה עונש בשבילי
שאתה מבין שזה לא מהבראטיות שאני אומרת לך שזה לא משנה לי
שהייתי רצינית כשכתבתי ש"אם כבר זה הפוך"
מצד אחד יש לי חשק מיני גבוה בטירוף, אני מינית בטירוף, המוח שלי עשיר במיניות
מצד שני? הגוף שלי נוגד את זה לחלוטין
כן, יש לי את התגובות הטבעיות של הגוף, אני מגיבה לגירוי (במיוחד כשזה גירוי מוחי), אבל כמעט ואין לי חשק לאונן.
פעם, לפני הפחדן, החשק הזה היה כל כך גבוה, הייתי מסוגלת לגמור 20 פעם ביום.
אבל הוא הצליח להרוס כל חלקה בדבר הזה, היום אם אני מאוננת (ובמיוחד ליד א/נשים או כהוראה) אז הדבר היחיד שעובר לי בראש זה "את חייבת לגמור, את חייבת לגמור, את חייבת לגמור"
זה קורה לרוב גם כשעושים לי ביד.
אני לא מצליחה להיות באותו רגע כמעט בכלל אלא אם יש ריגוש מנטאלי (כמו באוטו וגם אז כל פעם שפקחתי עיניים רק נלחצתי מ"איך את לעזאזל לא גומרת? חתיכת זבל דפוקה, את אמורה לספק, גם בזה את לא טובה???")
הגמירה שלי, לרוב, בחשיבה שלי, נועדה לספק את מי שאיתי
זה לא רלוונטי מה אני רוצה, מה עושה לי טוב, איך אני אוהבת את זה (אני אפילו לא יודעת איך אני אוהבת את זה)
יש פעמים שיצר החרמנות שלי כל כך חזק שקורה הנס ואני מאוננת כל יום פעם אחת, אם אני ממש במצב חרמני וטוב אז אני מסוגלת להגיע לשלוש פעמים באותו יום.
אבל לרוב? אני לא מאוננת, אני יכולה להיות חרמנית אבל פשוט לא להשקיע לזה
כי הרי למה שיגיע לי שישקיעו בזה?
זה למה אני כל כך משקיעה באחרים בנושא הזה, אני לא חשובה, אני לא רלוונטית.
הפרטנר שאיתי - הוא זה שצריך להנות, אותו אני חייבת לספק ואם הוא לא גומר? אז אני חתיכת אכזבה כי אם אני אפילו לא מצליחה לעשות את זה, אז בשביל מה אני שווה?
אל תבינו אותי לא נכון, אני נהנת מלגרום לפרטנר שלי הנאה ונהנת לגרום לו לגמור, אבל עד שהגעתי להנאה הזאת? וואו, זה לקח זמן.
היום יש לי את הסיפוק הזה של לדעת שהצלחתי לגרום לעונג לפרטנר
אבל העונג שלי? מה הוא רלוונטי בכלל? מה הוא חשוב בכלל?
חפץ שבור, אמרנו, לא?
העיקר חשבתי שעברתי את זה, לעזאזל.
בקיצור,
לא לאונן ולא לגמור זה לא עונש בשבילי, לא היום.
אולי לפני הפחדן זה היה
אבל הדיפולט מולו היה שאני לא מאוננת או גומרת, אז מה זה משנה כבר?
אז זה לא עונש עבורי, זה סתם... עוד משהו שבתקווה יעשה טוב לצד השני.
נ.ב
הלב שלי עדיין קפוא
אבל יש מצב שיתחילו לרדת דמעות
לא בכיתי כבר כמה שעות טובות, הגיע הזמן, לא?
למרות ש... חפצים שבורים לא אמורים לבכות.
אז אולי בעצם לא.