אני לא הולכת להסביר מה זה המספר הזה, אני רק אומר שזה חריף.
דיברתי עם אחותי עד שהוא הגיע
עכשיו התחילו המחשבות האובססיביות
רציתי ללכת אליה, המצב שלי ממש רע ובאיזשהו מקום היא מהווה מקום מוגן עבורי
היא לא מבינה את זה
אחות גדולה - משהו שתמיד רציתי
אבל כרגע אני מרגישה לא חשובה
במקום מסויים מאוד עזובה, מאוד בודדה.
(אני יודעת שתקראי את זה - תזכרי, אלו הם הרגשות הטהורים שלי)
רציתי שהיא תעזוב הכל ותאמר לי "בואי"
או שתגיד "אין בעיה, אני אדאג שהוא ילך עד שעה איקס ואת תבואי לכאן"
רציתי זמן איכות איתה, לבד
לא היה לנו כזה (לא, מה שהיה באותו שישי היה מזעזע, עבור שתינו)
רציתי לספר לה עוד כל כך הרבה דברים בטלפון, לשתף
הרי אמרו לי לשתף, לא?
ואני מנסה, אני כל כך מנסה, אבל אני מרגישה שכל פעם אני חוטפת סטירה לפנים
אני לא רוצה לשתף יותר
אני מעדיפה להתמודד לבד
תמיד הצלחתי להתמודד לבד
ברגע שהפסקתי אז אני התחלתי להשבר יותר
הגיע הזמן לחזור למקורות שלי.
.
אתם ביחד
כואב לי שאני לא שם אתכם
מטומטם, הא?
.
הפרפר שונאת אותי
היה "טוב" לגלות את זה היום
לפחות מי שהכי מתעב אותי זאת אני.
בחיי, אמא, חבל שלא הפלת אותי.
היה הרבה יותר טוב בעולם הזה אם היית עושה את זה
