זה מרגיש כאילו אז היה לפני שנה.
אני עדיין מתגעגעת לנסיך האופל אבל שחררתי, אני יודעת מה המקום שלי.
ואז יש אותו, אני עדיין לא יודעת איך לקרוא לה אבל אני יודעת שהוא כל כך מדהים.
מצד אחד אנחנו עושים "לאט לאט" ומצד שני יש את הקצב שלנו.
מי היה מאמין שאני אפגוש מישהי שהיא פוליאמורית, בדס"מי, אוהבת מגע, מישהו עם פטיש מטורף לערפדים, לארפיסט, גיקית, חובב אנימה, שחקנית משחקי תפקידים, בשלנית, אוהב חרבות, אוהבת אומנויות לחימה, טוב בקריוקי...
אני יכולה להמשיך עוד כל כך הרבה
אבל אני מרגישה שמאז לוקי, השועל והזאב סוף סוף עוד מישהו מבינה את עוצמת הרגשות שלי
זה מפחיד, במיוחד שבמהלך היום נפלט לשתינו "אני אוהב אותך" "אני אוהבת אותך"
ויש חרדה ופחדים לפלאשבקים ונקודות כואבות
אבל... היא נותן לי את ההרגשה שאפשר להתמודד איתי, עם כל החלקים שלי שלא שייכים רק ללוקי, עם המכשפה.
המכשפה הערפדית שבי מאוהבת ואוהבת וזה כל כך מפחיד
במיוחד כשזאת היא, הרי היא המגנה על שאר החלקים והיא זאת ששורפת ברגע שפוגעים בשאר החלקים.
ועדיין, הוא גורמת לי להרגיש כל כך בטוחה ומוגנת.
זה מאוד נדיר עבורי להרגיש ככה, זה מתחיל להיות מקום מוגן מהרבה מאוד מלאכים ושדים.
ואני מפחדת שמתישהו הוא תבין, הוא תראה את כל החרא שיש בתוכי ואת המפלצת שאני.
כל כך קל לנטוש אותי, לא להתמודד עם העוצמות שבי, לשקר לי...
אני מפחדת שהיא יתבייש בי
אמרתי לה את זה היום.
אני יודעת שזה מטומטם, אבל הסתירו אותי הרבה פעמים בחיים שלי שאני רוצה יותר ויותר חוויות של "הנה, זאת מדהימה ואותה אני אוהב/ת"
אבל אז זה מרגיש ששמתי אקדח בראש של האדם שמולי בשביל שהוא יאמר את זה.
לא הרגשתי ככה מאז לוקי, מבחינת אהבה רומנטית (לא הערפד, לא א' ולא נסיך האופל)
עוד פלוס משעשע זה שזה הראשון שלוקי אומר עליה "אני מחבב אותו"
הוא חושבת שאני יפה, סקסית, חכמה, שנונה, מדהימה, אינטיליגנטית, לב מדהים, פנימיות מדהימה, מושכת בכל הספקט...
והיא לא רואה שאני רואה את כל זה בו.
זה בסדר, אנחנו משכנע אחת את השנייה בסוף
.
ולך - אני לא נוטשת, אני לא עוזבת, אני לא מפחדת ממך
אני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
My love
