השבועיים האחרונים היו נוראיים וקשים בטירוף
כל מיני תובנות על לארפים, ראש השנה שמתקרב, תור לפיזיותרפיה של רצפת האגן בהתראה של יום ועוד כל כך הרבה
יש גם דברים טובים המון מהם.
אבל בפוסט הזה אני רוצה להתרכז בו, בנסיך האופל.
אני מודה שכשזה נגמר ביננו חשבתי שנחזור להיות בקשר חברי אבל לא בכזה קשר עמוק וחזק.
בשבועיים האחרונים הוא עמד לצדי כמעט בכל קושי שהיה לי
שומע, מכיל, מצחיק, מחבק וירטואלית...
הוא נתן לי מקום בטוח להתפרק, מקום שהוא רק שלי.
אני מודה שזה היה כל כך חסר לי במובן מסוים
מקום בלי מסכות (לפחות עם מעט מהן), מקום להיות עצמי לחלוטין, מקום שבו כל החלקים שלי יכלו להיות עצמם/ן
יש לו כבוד לדרואיד, אני חושבת שזה אחד הדברים שהכי מרשימים אותי בו.
כן, ברור שיש לי גם רגשות של אהבה ובחרתי "לשלם" את ה"מחיר" הזה כשנכנסתי לחברות כל כך עמוקה איתו.
הוא הפך להיות אחד הא/נשים הכי חשובים/ות בחיים שלי, ברמה שהיא כמעט מעל כולם/ן
למה?
יש כל כך הרבה סיבות
יש את הברור מאליו של: הוא חכם, מאתגר, מעניין, שנון, חד בטירוף, חתיך, לב רגיש בטירוף ועוד הרבה מזה
אבל יש גם את הדברים המיוחדים שבאמת מחברים אותי אליו: יש לו כנות בלתי מתפשרת ועקשנות על תקשורת בריאה ככל שניתן.
אני מעריכה את זה
כי גם אם האמת כואבת אני עדיין אעדיף אותה, בלי שקרים לבנים, בלי לנסות "ליפות" דברים.
ככה, אמת בפנים
וזה בדיוק מה שאני צריכה ומצפה מא/נשים שתופסים/ות מקום חשוב בלב ובחיים שלי
הוא מקבל את המכשפה כמו שהיא, עם העוצמה שלה.
לפעמים זה נראה שקצת קשה לו להתמודד איתה אבל... הוא מהיחידים/ות שכן מצליחים/ות
אני לא חושבת שהוא מבין כמה הוא נותן לי כמכלול וכמה הוא נותן לנו.
כמה המכשפה (שיוצאת מולו בדרך כלל) מקבלת ממנו
השיחות איתו הרבה פעמים מהוות הפסקה מלחשוב, הפסקה מהמירוץ הזה.
אלא קבלה טהורה במובן מסויים של הרגשות שלי ושל מי שאני, מי שאנחנו.
ואני יודעת שאם הוא לא יכול לתת לי את התמיכה באותו הרגע אז הוא יאמר לי, הוא יהיה כנה איתי לחלוטין
ואני יכולה לסמוך עליו שהוא קודם כל יצא מנקודת הנחה של להקשיב לי, אף פעם לא להתחיל מלייעץ או מלנסות לפתור את הבעיה אלא פשוט להקשיב.
כן, אני גם מתייעצת איתו לא מעט אבל... זה שיש לי מקום שאני פשוט יכולה לפרוק כל רגש, זה נדיר עבורי
זה אוצר ששווה כמעט יותר מכל דבר אחר
והוא מתאמץ, זה אחד הדברים שאני רואה כל כך
שיחות וידאו שאנחנו עושים ופשוט מדברים, זה כבר נהיה מקום שאני מצפה לו כי זאת דרך תקשורת שאני אוהבת איתו
יש משהו בלראות את האדם שמולך, העיניים אומרות הרבה יותר והתקשורת היא פשוט יותר אמיתית מרק התכתבות (עבורי) וזה יותר קל לי להיפתח ככה, יותר קל לי לשתף אחר כך בכתיבה.
זה מצחיק, שיתפתי אותו בדברים שכמעט אף אחד/ת לא יודע/ת כי אני רוצה שהוא יכיר אותי יותר טוב, שיוכל ללמוד אותי יותר טוב
(כן כן, אני לא מגיעה עם ספר הדרכה אחרי הכל, הגב שלי אולי נקנה באיקאה אבל אני לא)
ואני קשה, במיוחד המכשפה, אני יודעת את זה והיא יודעת את זה
ועדיין, הוא איכשהו מצליח להתמודד, מצליח לחדור את ההגנות ואת החומות
האמת שזה לא נכון
הוא מצליח לגרום לי (לכל החלקים, גם למכשפה) לרצות להוריד את ההגנות ואת החומות וזה אפילו יותר מיוחד ונדיר.
אני תוהה אם הוא שם לב שאני כבר מדברת איתו לרוב בלי מסכה בכלל, שיראה דרך העיניים שלי את כל מה שאני מרגישה באותו הרגע.
הוא הרוויח את הזכות הזאת
באופן כללי? הוא הרוויח את הזכות להיות בחשיבות כזאת גבוהה בחיים שלי
יש מעט מאוד דברים שאני לא אעשה בשבילו
אז כן, הוא לא משפחה והוא גם לא מתיימר להיות משפחה עבורי
הוא לא מבטיח דברים כאלה (מה שגורם לי לסמוך עליו יותר)
אבל הוא שם, כשאני צריכה אותו ומבקשת, הוא שם.
בשיחה האחרונה שלנו הלוחמת ביקשה שיש שיר אחד שהוא לא יזכיר לידה
הוא שאל למה והיא הסבירה לו
והוא הסכים אבל הוא גם שאל אם היא היתה מסכימה שהוא יתבדח על השיר והיא הסכימה
אז הוא אמר לה שמתי שהיא תרצה שהוא יתבדח על השיר אז רק שתבקש והיא ביקשה ממנו לעשות את זה מחר כשהם ידברו
זאת רק דוגמה אחת מיני רבות ללמה הוא מקבל את המקום הזה בחיים שלי
זה כאילו הוא יודע לרוב מה ואיך לומר, אני לא רגילה שקוראים אותי כל כך טוב
ובאופן כללי? אני לא רגילה שמתאמצים בשביל לעשות את זה, שאני חשובה עד כדי כך.
לרוב זה רק מילים, הרבה פחות מעשים
ואצלו זה הפוך וזאת חוויה שונה ומיוחדת, משהו שכן חוויתי (ושאני עדיין חווה למזלי) בחיים האלה אבל זה עדיין נדיר מאוד.
כל פעם שיוצאות לי המילים "צעצוע מקולקל" או "חפץ שבור" הוא מבלה במשך כמה דקות בציטוטים של: "את לא חפץ, את לא חפץ שבור, את לא צעצוע, את לא צעצוע מקולקל......." ואז מוסיף את המחמאות שלו
הוא גורם לי להאמין בעצמי, בין היחדים/ות שמצליחים/ות, בגלל הכנות שלו אז אני לא מוצאת סיבות רציונאליות להתווכח עם הדברים החיוביים שהוא חושב עלי.
אני יודעת שהוא אומר לי גם את הדברים ה"פחות טובים" (אני? חוסר סבלנות? מה פתאום!) ואני יודעת שהוא פשוט כנה
אז כל פעם שהוא נותן מחמאה אני מופתעת או המומה ממה שהוא חושב עלי ואז אני מתחילה להאמין בזה בעצמי.
מי היה מאמין שיגיע היום שבו אני אאמין שיש לי מוח חד? שיש לי חשיבה מהירה?
.
אתה לא מבין כמה אתה נותן לי יקירי
אתה לא מבין את החשיבות שלך בחיים שלי
או אולי אתה לא מבין למה יש לך כזאת חשיבות גבוהה בחיים שלי
אבל מה שכתוב כאן זה רק קמצוץ ממה שאתה נותן לי
האם עכשיו אתה יכול לראות את זה יותר טוב?
הלוואי ותוכל לראות את עצמך דרך העיניים שלי
אתה מיוחד ונדיר כל כך
תודה עליך.
(כן זה נדוש, תפסיק לצחוק עלי!)
*אין באמת צורך לצבוע כי כל החלקים מרגישים/ות ככה
"It's like you're always stuck in second gear
And it hasn't been your day, your week, your month,
or even your year
but..
I'll be there for you
When the rain starts to pour
I'll be there for you
Like I've been there before
I'll be there for you
'Cuz you're there for me too..."
"when the world has brought
You down to your knees that...
I'll be there for you
When the rain starts to pour
I'll be there for you
Like I've been there before
I'll be there for you
'Cuz you're there for me too..."