בעיניו אני לא מתפקדת
ואני מתוסכלת וכועסת על זה.
ואני עוצרת את הדמעות שלי מלזלוג
אני מניחה שכל הרגשות האלה עולים כי אני שומעת את עצמי בתוכם
הוא אומר לי את האמת שלו, את מה שהוא חושב ואני תמיד מעדיפה ואעדיף את זה ככה
אבל יש גם את הרגשת ה"באמת? אז זהו? אני לא מתפקדת בעיניך?"
ואני רק רוצה לצרוח עליו ולשלוח לו מיליון הודעות ולבכות ולא יודעת מה
אבל כל זה נובע כי אני שומעת את הקול שלי שם, הקול השופט שלי שכועס על עצמי.
אני זוכרת את עצמי בתקופות שבהן עבדתי כל יום (או חמישה או שישה ימים בשבוע) וטחנתי שעות.
לומר שאז תפקדתי? לא ממש.
הייתי מכורה לעבודות שלי וברחתי לשם
אמנם אני בטיפולים מגיל 16, אבל העבודות סיפקו לי מקום בריחה מאוד נוח.
לא לטפל בעצמי פיזית, לא לחיות, לא להנות
לשרוד, אך ורק לשרוד.
רוב החיים שלי היו "לשרוד"
אבל עכשיו, דווקא שאני לא עובדת אז אני נחשבת ללא מתפקדת.
בגלל שאין שגרה מסודרת אז אני לא מתפקדת.
.
מה אני אומר?
השגרה שלי בנויה מיש לי סיוטים בלילה אז או שאני לא ישנה או שאני מתעוררת מלא ואז אני פשוט קמה הכי מאוחר בשמונה בבוקר (במקרה הטוב)?
היא בנויה מיומיים בשבוע שמתרכזים בטיפול נפשי, קבוצת תפקוד ובפגישות עם המדריך ועם מתאמת הטיפול
שאר הימים? אני אמורה לעבוד על העסק שלי אבל רק לקום מהמיטה ולנשום לוקח לי כבר אנרגיות.
מצד שני, לעשות את הדברים בשביל מישהו אחר? התפקוד שלי "נחשב" פתאום, אבל זה יותר קל לי
הרגשות שלי לא מעורבים שם, לשפוט את עצמי לא מעורב שם, ההחלטה של "מה יותר חשוב" לא מעורבת שם.
הכל כל כך יותר ברור, כל כך יותר שקט
כשבראש שלי יש רק כאב, רק סערה, רק בלגן אחד גדול
רעש, כל הזמן רעש.
ופתאום כשאני שוטפת מחבת בבית אז זה נהיה "עשיתי משהו! אני מתפקדת קצת!"
ואיך אני אסביר לו?
שהקול שלו זה הקול שיש לי כבר בראש
הנבוט הזה שכל הזמן מזכיר לי כמה זה לא מספיק, כמה שאני פועלת לא נכון.
היום כמעט לא הלכתי לקבוצה והנבוט הזה פעל, אז הלכתי
ואז כשהתחילו לי כאבים ברגל שמאל באמצע הקבוצה הנבוט פעל שוב רק בקטע של "אז למה כן הלכת? את שוב הולכת להרוס את הרגל שלך"
אין ניצחון כאן.
לא משנה מה אני אחליט, הקול הזה בתוכי לא יהיה מרוצה.
אולי בגלל זה התווכחתי עם אותו אדם יקר וחשוב לי היום.
אולי כי אני רוצה להוכיח לו: "אתה רואה? אני כן מתפקדת, יש ניצחון"
אולי כי אני רוצה עוד קונטרה (שכבר קיימת מאחרים נוספים) לקול שלי
אולי כי אני כל כך מותשת ושזה נהיה עוד יותר קשה מיום ליום לא להיכנס בעצמי.
הכל רועש כרגע
בבקשה שזה יפסיק
רק לשעה
שיהיה קצת שקט.
למה רק כאב אחר יכול לעזור לזה? וגם זה לפעמים לא מספיק.