אני לא יודעת מה אני מרגישה
אני גם לא ממש יודעת מה אנחנו מרגישות
כמעט הכל נראה חסר תועלת, מייאש.
יום ההולדת של לוקי היום ואני מתאמצת לחייך ולהיות מאושרת.
אני חושבת שחזר לי הקטע של ללבוש מסכות בצורה קלה.
הקובן מחזיק אותי כרגע, נפגשנו ביום ההולדת של אחת מהבנות (אני חייבת למצוא לה כינוי) והיה לנו טוב.
היא על הדרך נתנה לי את מתנת יום ההולדת שהיא קנתה לי - שרשרת וזוג עגילים מכסף כל כך עדינים עם ירח כוכבים.
בגלל שזה מכסף אז אני יכולה לא להוריד את השרשרת.
היא מרגישה לי בטוחה אז לא הורדתי אותה מהרגע שעמדתי אותה.
מה עוד?
הקשר איתו כבר לא מרגיש בטוח
נוצרה תחושה של תהום, מרחק כל כך ענקי בינו לביני והרגשת חוסר רצון שלו שאני בכלל אהיה מעורבת יותר מידי בחיים שלו נקודתית.
זה כואב, אבל אני מכריחה את עצמי להתגבר על זה.
אפשר לומר שלפחות בקטעים האלה התקדמתי השנה.
(במיוחד אחרי א')
אני חייבת לחזור למקור שלי, למי שהייתי כל הזמן.
החלטות יותר חכמות, יותר אנוכיות עבורנו.
אני בדרך לשם.
