אני נוטה לשכוח שאני מוציאה כאן את הקיצוניות של הרגשות שלי
כולנו מוציאות את זה ככה.
היום הזה היה קשוח, הטיפול הוציא ממני כל כך הרבה כאב ובלבול.
הכל לא יציב, רק הקובן יציב בחיים שלי
מעבר למוסיקה, הם המקום הבטוח שלי.
העסק מרגיש כל כך לא יציב פתאום, האם אני עושה את הדבר הנכון?
ומישהו חדש נכנס לחיים שלי וזה היה אחד הדייטים היותר מפתיעים ונחמדים שהיו לי ואני מפחדת
מה אם אני אהרוס את זה?
למה אני מרגישה כל כך מהר?
מה נסגר איתי?
גם הסיוטים מחריפים להם, למרות שאחרי הדייט איתו היתה לי שעה וחצי של שינה טובה ופתאום המוח שלי חזר להיות חד יותר
כבר שכחתי את ההרגשה הזאת.
עם ההוא של מורטל קומבט חתכתי כי זה כבר הפך להיות לא רציני ואני לא רוצה משהו חסר משמעות בחיים שלי
הכאבים בגב מחריפים וניתוח קיצור קיבה עולה על הפרק בגלל כל הבעיה בגב (תודות לתורם הזרע שמסתבר שהצליח לשבור לי חוליה כשהייתי בת 15) וזה לא פיתרון קסם
זה רחוק מזה.
אני חייבת לשנות את אורח החיים שלי
אוכל הוא לא עונש ולא נחמה
אני עייפה
מתחיל לו עוד גל דיכאון ושוב אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם גלים, מזכירה לעצמי שזה יעבור ושאני צריכה לנשום לתוך זה.
אני מתוסבכת, כל כך מתוסבכת.
