אנחנו מתכתבים כבר כמה ימים, אני מתחילה להרגיש יותר ויותר געגוע אליו
געגוע שמגיע עם פחד מהעתיד
היום גם דיברנו בטלפון קצת והרגשתי איך הלב שלי מתמלא בהתרגשות ובציפייה
כבר אמרתי לו בעבר שאני מפתחת רגשות מהר מאוד, כשזה נכון.
וגם פה פיתחתי כבר רגשות
בינתיים הוא מוכיח שהוא מצליח להכיל אותי, אותנו.
הוא לא ברח ממה שסיפרתי לו, הוא לא מנסה לשנות והוא רוצה ללמוד עלי
רוצה ללמוד עלי... רק המשפט הזה מעלה אצלי דמעות
ואז בשיחה איתו מעבר ללמוד עוד אחד על השנייה ולצחוק קצת אז יש כבר גם מתח מיני ובדס"מי מוגבר
ניסינו לומר כמה פעמים "לילה טוב" אבל בכל פעם הוא מוסיף "זונה קטנה שלי" או משהו אחר ואני באותו הרגע רק נשאבת ולא מסוגלת לנתק
רק רוצה להיות לידו, לשבת על הרצפה ולחבק את הרגל שלו, להרגיש בטוחה
כל כך הרבה זמן שאני, המכשפה, לא הרגשתי בטוחה והוא בכלום זמן הצליח קצת לעורר את זה.
בא לי לראות אותו כבר ולהיות איתו.
בא לי להיסחף.
אני רוצה להיות הצעצוע שלך.