אני אוהבת את הפגישות שלנו
הוא אינטליגנט בטירוף, כל כך נוח לי לדבר איתו ואיכשהו הוא בין היחידים שאני באמת מרגישה בנוחיות מסויימת של "אני לא הולכת להרוס את זה, אני לא הולכת לפגוע בו"
ישבנו על ספסל
כהרגלי בקודש, שיניתי את התנוחה לתנוחת שכיבה ושמתי את הראש עליו
בטוח, רק לכמה רגעים, בטוח
לרוב אנחנו מדברים על מה שעובר עליו ואז על מה שעובר עלי אבל היום התמקדנו בי
הוא ניסה להבין מה עובר עלי בתקופה האחרונה, כל כך הרבה הרס עצמי
גם הוא דואג לי
אני: "אני צריכה שמי שיהיה איתי יכבד את ה*לא* שלי"
הוא: "יש לך סטנדרטים נמוכים"
אנחנו כל הזמן צוחקים שיש לי סטנדרטים נמוכים, סשן האפס שעשינו לפני שנה עדיין זכור לי כאחד הסשנים הכי טובים שהיו לי בחיים
הרגשתי כל כך בטוחה שם, אני לא מרגישה בטוחה בהרבה מאוד סשנים
הוא שוב התפלא כשאמרתי לו את זה ושוב דיבר איתי על סטנדרטים נמוכים
כאילו זה כל כך בסיסי שסשן ראשון יהיה קודם כל להכיר איך שהגוף שלי עובד, להבין יותר לעומק על אילו נקודות ללחוץ ועל אילו לא (אחרי שיחת גבולות כמובן ומילת ביטחון) ואפטרקייר כל כך מושקע שגרם לי להבין סוף סוף מה אני צריכה באפטרקייר
גם אותו לא תפסתי פעם אחת משקר לי ואני כן מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו
אנחנו מכירים כבר שנה פלוס ואני חושבת שאחד הדברים שהכי עזרו לי מולו היתה שיחת הציפיות הראשונה שעשינו
הוא היחיד שהבהיר לי שהוא לא זמין לרוב ושלוקח לו זמן לחזור להודעות אבל שאני יכולה לשלוח כמה שבא לי - ואז הוא עמד ועומד מאחורי הדברים שלו
אני בעיקר רוצה שיהיה לו טוב וכשאני שמה את הראש עליו, העולם הופך לקצת יותר שקט
