היום ביליתי בבית חולים עם הצבוע ולוקי בשביל לעשות בדיקת גסטרוסקופיה (לפני ניתוח קיצור קיבה)
לקח לי זמן להודות שאני פוחדת ושאני צריכה (ולא רק רוצה) את החתול שם
וזה חיזק אותי שהוא שם
פחדתי פחות ויכולתי לצחוק הרבה יותר
וזה שלוקי היה שם גם נתן נחמה ומנוחה מהלחץ והפחד שהרגשתי היום
.
לא יודעת איך היה לי אומץ אבל כשכבר כן יכולנו לעשות שיחת וידאו, אני כבר הייתי בבית חולים אז ביקשתי שהוא רק יקליט משהו וישלח לי והוא עשה את זה
קצת לפני הבדיקה עצמה ביקשתי ממנו שישלח לי הודעה מאוחר יותר, רק בשביל לשאול איך אני
אני יודעת שאני מבקשת ממנו הרבה לאחרונה
והוא כל כך דואג לי
אבל אולי בגלל זה הייתי צריכה את ההודעה הזאת ממנו, להרגיש את הדאגה הזאת גם ביום שאני כל כך מפחדת
והוא שלח ועניתי לו
אבל עצם זה שהוא שלח, ביחד עם זה שלוקי והעורב הגיעו - זה נתן לי כח לכל היום הזה ולכל מה שהלך היום (והיו כל כך הרבה דברים שגם לא קשורים לבדיקה עצמה)
.
לוקי, אני אוהבת אותך ותודה עליך
חתול אהוב שלי, תודה על זה שאתה בחיים שלי, שאתה מאפשר לי להיות צריכה אותך ואפילו צריך את זה, אני אוהבת אותך לאב ותודה עליך
ולך? תודה על כל הדאגה שלך, ההשקעה שלך, ההכלה שלך (גם כשאני מעצבנת ועושה לך כאב ראש), אני אוהבת אותך - אל תשכח את זה ותודה עליך
.
תודה עליכם.ן (ותודה על הקובן שלי שתמיד שם, לא משנה מה)