אחרי הפגישה עם המטפלת הצלחנו בערך להבין מה קורה איתי (איתנו) היום
מסתבר שחזרתי זמנית למצב שבו לא הייתי הרבה מאוד זמן (לפחות לא בקיצוניות הזאת) - הגוף, המוח והרגש שלי לא מחוברים
הכל מנותק
המטפלת שלי גם אמרה לי שהיא לא ראתה אותי מעולם ככה
לוקי דואג אז הוא נתן לי הוראה לא להתעסק בהשתתפות בניהול בקבוצה מסויימת בפייסבוק
והבחור עם שיחות הוידאו דואג אז הוא הפתיע אותי והיה סבבה עם זה שאני אשלח הקלטות קוליות הפעם במקום לכתוב, זה גם מדהים שהוא מסוגל לומר את הדבר המושלם בדיוק כשאני צריכה.
אמר לי (המכשפה ערפדית) לנסות לישון, אמרתי לו שאני לא רוצה ושאני מפחדת לישון (והרי אמרתי לו שגם היה לי סיוט על נטישה של חבר יקר אחר) אז הוא ישר כתב לי שהוא מצטער לקרוא את זה ושהוא לא נוטש.
והייתי זקוקה לשמוע את זה, אני הרי יודעת את זה
אני אמורה לדעת את זה
אבל כולי מנותקת
ומשהו בזה יצר זיק של חיבור שלאותה שניה היה הכרחי
גם לקובן הודעתי וביקשתי שהפגישה מחר תהיה מתחת לבית שלי
בתקווה זה יתאפשר ונוכל לבלות ביחד
או בתקווה יותר גבוהה - אני לא אהיה במצב הזה ככה מחר
.
והקטע?
שעדיין הדבר היחיד שאיכשהו מוסכם כאן זה "אני צריכה סשן"
תפרקו אותי
תזיינו אותי
תכאיבו לי
תשחקו איתי
אבל אז תחבקו ותאספו כדי שאני אוכל להתפרק ולהתחבר מחדש עם עצמי