התעוררתי בשש ומשהו בבוקר וראיתי כמה הודעות בקבוצת הקובן שלנו שמראות בבירור שהחתול צריך להגיע לבית חולים
ישר התארגנתי ונסעתי אליו ואז לבית חולים
היינו שם משש בבוקר ועד אחת וחזרתי כל כך גמורה
היינו בכל כך הרבה מחלקות כשברור שיש בעיה
מתישהו באמצע הגיעו גם שאר הקובן
כשסיימנו שם אז לקחנו מונית לבית של הצבוע ושאר הקובן נשאר איתו כשאני הלכתי לקרוס בבית
.
החלק של הסיוטים:
גם ככה הייתי מותשת
הגב שלי כאב והרגליים שלי הרגו אותי
והצלחתי להרדם קצת על לוקי
בשלב כלשהו התעוררתי וחזרתי לישון וחוזר חלילה
היה שלב שלוקי כבר יצא ואני המשכתי לישון אבל הסיוטים... הסיוטים היו נוראים
חלמתי עליו ועל זה שהוא איכשהו חלק מהמשפחה הביולוגית שלי ושהוא בסכנה מהם
היו עוד כל כך הרבה דברים בסיוט הזה (כולל אני עם בת זוג אחרת ואני הייתי הדרואיד באותו החלום והמשפחה שלה היתה נגדי כי המשפחה הביולוגית שלי לא הפסיקה לרדוף אחרינו ולנסות להרביץ לנו)
אבל החלק שהוא באמת הבעית אותי היה הוא, היה לחשוב שהוא בסכנה
הבחור משיחות הוידאו
אני יודעת שאני, אנחנו, נגן עליו תמיד.
קמתי לתוך התקף חרדה של הגוף שלי ולקח לי הרבה זמן להירגע, לא אמרתי לו כלום
אין טעם לומר לו עכשיו והוא גם בטח יקרא את זה כשהוא יכנס לבלוג
.
עכשיו אני עם לוקי ואני בעיקר מודאגת לגבי רגל ימין שעברה תאונה לפני כמה חודשים כי היא התנפחה במקום שבו היא נפגעה
אני מקווה שמחר זה כבר יהיה יותר טוב.
.
בא לי סשן קורע מנטאלית
רק לא לחשוב
לא לדאוג
לא להיות