רוחות רפאים בכל מקום, אז מה זה משנה כבר?
גם הבכי הזה יחלוף לו
כמו תמיד
כמו מה שראיתי היום אצל הערפד, שבסוף אני הייתי היחידה שהועפה מהחיים שלו (את השנייה הוא כמובן החזיר) וזה נתן אגרוף בבטן
ועוד חתיכה מהלב שלי הולכת, או שתי חתיכות ליתר דיוק
וזה בסדר
נטישות הן חלק מהחיים
זה לא משהו שאני לא רגילה אליו
גדלתי בתוך מסגרת של נטישה, תמיד הייתי קשה, יותר מידי.
היו כמה פעמים שאמרתי להולק שאני מעדיפה לא להיות קיימת והתשובה שלו היא: "בלעדייך צבעים יעלמו מהעולם"
ואני לא מצליחה להאמין לו כרגע
ואני רוצה להעלם כי אני לא נושמת
וכי כל חלק בי כואב ושורף
כל חלק בנו כואב ושורף
אבל אנחנו חייבות.ים להמשיך, שרדנו עד עכשיו ואף אחד.ת לא י.תקח את זה מאיתנו.
חוץ מזה, אני יודעת שלא משנה מה - הקובן תמיד יהיה שם, זה המקום היחידי בחיים שלי שאני יודעת שהוא יציב
"תעשי ותלכי, תלמדי
ותראי איך ברגע, ברגע כובשים ת'עולם
תצרחי, תשתקי
רק תבואי, בואי חזרי אלי"
ידענו, בעיקר אני ידעתי, שזה לא יחזיק מעמד ושגם אתם תהפכו לרוחות רפאים
