זה היה יום כל כך קשוח
הייתי אצל אחי וגיסתי ובזמן שהיא הדריכה אותי על דברים + עשיתי גם עבודה לא הצלחתי לאכול (בחילה מטורפת ופשוט לא הצלחתי להכניס אוכל)
אחר כך הייתי עם האחייניות שלי (אחת עומדת להיות בת 4 והשנייה בת שנתיים) והגדולה התחברה אלי ממש, למרות שעברה שנה וחצי בערך מאז הפעם האחרונה שראיתי אותן
והיא הצליחה להתיש אותי כל כך וכמובן היו את כל החתולים (כמה שהתגעגעתי אליהם גם ואחת מהן פשוט זכרה אותי כי היא מחוברת אלי מהיום שבו היא נולדה)
ואני אוהבת אותה בטירוף אבל היא התישה אותי פשוט
ואז עשיתי טעות נוראית (למה אני מטומטמת לפעמים) ועניתי (או שהתקשרתי?) לפני שהסתגרתי בממ"ד ויצא שהוא פשוט שמע את הצרחה של הקטנטונת ואז היתה לנו שיחה נוראית
בהתחלה צחקתי אבל כשקלטתי שזה באמת עשה אפקט לא טוב התחלתי להתייחס לזה ברצינות עד ששוב התחלתי לצחוק (הפעם כמנגנון הגנה מטומטם שהוא לא יודע עליו)
הנסיעות גם גמרו אותי היום ובנוסף למחסור בשינה (התעוררתי מלא בלילה) חזרתי גמורה אחרי שלא אכלתי יותר מ - 12 שעות
במזל הכרחתי את עצמי לאכול בבית (וגם סוף סוף הייתי רעבה) אבל אני כל כך מותשת שאני גם לא יודעת ולא מצליחה לחשוב על איך לתקן דברים כרגע ואני מפחדת כל כך שעשיתי לו חתיכת נזק ומכל העייפות הזאת אני גם אוכלת את הסרטים שלי
בשבת אמור להיות סשן שבתקווה יהיה טוב ואז בראשון חברה יקרה באה לישון אצלנו
אני מקווה שאני אצליח להיפגש עם הקובן בשישי, אני זקוקה לזה בשלב הזה, אני זקוקה להם.
*השיר לא קשור הפעם, פשוט יצא ששמעתי אותו במקביל כשהתחלתי לכתוב את הפוסט וזה שיר שאני אוהבת מאוד