"עיניים הן החלון או הראי לנשמה"
זה משהו שתמיד האמנתי בו
יש לי תמונה מגיל 18 או 19 שאחת החברות הקרובות שלי מאותה תקופה צילמה אותי, רואים רק את העיניים שלי
ויש בהן דיוק מסויים, קסם שלרוב אין בתמונות שלי
כשאנחנו מורידות.ים את כל המסכות אז יש משהו מאוד אוטנטי פתאום במבט
הוא אחד הא.נשים שהכי שמים לב לזה
אני חושבת שזאת אחת הסיבות שהחיבור שלנו היה חזק מלכתחילה
היתה תקופה שהייתי אומרת לו במדוייק מה אני רואה בעיניים שלו, גם דרך תמונות שהוא היה שולח לי
ויש פעמים שהייתי שואלת אותו מה הוא רואה בעיניים שלי או שסתם הייתי שולחת תמונה דבילית או סקסית
והוא יודע, הוא פשוט יודע לקרוא כשאני עצובה וכשכואב לי
כשמשהו כל כך כואב שזה שורף כבר
שאני רק רוצה להרגיש משהו אחר, שאני רק רוצה שמישהו ישים לב וינחם קצת, יכאיב קצת, יכיל קצת, יחבק קצת
.
היום מישהו הזכיר לי קצת את הנושא
זאת אגב הסיבה שאני לא עורכת את התמונות שלי
את רובן אני מצלמת כמה פעמים עד שאני מרוצה אבל אני לא עורכת אותן (מלבד לעשות חיתוך כי יש פרטים שאני לא רוצה שיראו או סיבוב כי התמונה יוצאת הפוך)
אבל תמונה שהכי אוטנטית בעיניי זאת התמונה שצריך לצלם פעם אחת
לא חושבים
לא מנסים
רק מראים
לפעמים זה מצריך שתי ניסיונות
אבל אין ניסיון ליצור משהו אלא רק לתת את ה"אני האמיתית" של אותו הרגע
וזה?
זה קסם כי זה נותן לך לראות את הנשמה שלי בצורה הכי חשופה שלה
.
לילה טוב
